דורות שהטביעו חותם על תקופות גדולות ושיוו דמותו של עם, מהחשובים והגדולים שבהם היא מאת השנים שתחילתה גירוש ספרד. עיני היהדות מקצה ועד קצה צופיות היו לצפת. גדולי תורה וחכמה, מקובלים ואנשי מעשה, נקבצו באו לה ולא נמצא ריכוז כזה וגיוון כזה בדורות הרבה. וויעוד זה, זרמים וחוגים שונים נתכתשו בו, הדליק את גחלת האומה וניצוצות ניתזו לעברי פניה. מגמת כולם היתה החזרת עטרת ישראל ליושנה, חידוש היצירה בארץ שסובב סובב העם ואל מקומו שב. השמדות והגזירות בספרד חיזקו את יצר החיים. מעתה כל פינות שהיו פונים לא היו אלא למען גאולת העם ויישוב שממות הארץ. הן אלה קצות דבריו המופלאים של רבי שלמה הלוי ן' אלקבץ, אשר הוגלה מספרד לתורכיה ועלה לצפת. וכה אמר בתפילתו:
״בני ציון היקרים שבו וישליכום אל מעונות אריות אל הררי נמרים בארץ ערבה ושוחה... כל חילם וכל טפם ואת נשיהם שבו ויבוזו. בנותיהם ובניהם נתונים לעם אחר ועיניהם רואות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידם --- אין מלה בלשוני לספר כל הקורות את בניך ואת התלאה אשר מצאתם מגוי אל גוי... ובכל זאת החזיקו את תורתך ולא עזבוה ולא נטשוה. זלים זהב מכיס לרומם אותה ולכוננה ולסעדה. עוד היום מתאמצים ומתעלצים בה ששים ושמחים לעשות מצותיך ביישנים גומלי חסדים.
ועתה נדבה רוחם לעלות אל הר ציון, הר ה׳, לרצות אבניו ולכונן עפר רגבי חרבותיו. כלם נקבצים באים לך. שמו נפשם בכפם. נותנים בים דרך. מנשרים קלו מאריות גברו לעלות ולהשתחוות לפניך על הארץ הזאת. ויעזבו כל רכושם ובית תענוגיהם, כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו, לבא אל הארץ. והארץ הנה היא עזובה חרבה ושממה לפניהם ויושביה
הגוים המושלים בה כי כן רעים וחטאים. ובכל יום ויום עבדיך מוכים ועבדיך עולים אליה. העל אלה לא תפקוד ותושיע ה'. המאוס מאסת אותם אם בגוי כזה געלה נפשך. חלילה לך״ (עמ' קנב-קנג).
חשיבות שנודעה לו לגליל מספר הזוהר, משכה גדולי־דור לצפת, אשר בשעריה, במירון, ישב רבי שמעון בן יוחאי. נתחזקה האמונה שכאן יתגלה המשיח ראשונה. מקובלים ביקשו להסתופף בחצרותיה למען ימשך עליהם אור ויזכו לגילוים של סתרי הקבלה וכדי לטהר ולתקן נפשם ונפשות ישראל. וכאן בית יצירת תורתם של רבי שלמה הלוי ן׳ אלקבץ, רבי משה קורדובירו ורבי יצחק לוריא — האר״י שבחבורה, אשר שבילין חדשים סללו לליבה של הקבלה ופיענחו ספונותיה.
צפת עלתה כפורחת ולמן ראשית בניינה, בשנת רס״ד, שרתה עם ירושלים וביקשה לה ההגמוניה ולא יצאו ימים רבים עד שיכלה. בצפת חודשה הסמיכה ארבע ושלושים שנה לאחר מכן, וירושלים שמעה חרפתה ולא החרישה עד סופה של מאת השנה, וחזרה וכבשה מקומה.
איחודו של בית ישראל היה מעיינם וספר שולחן ערוך הורתו ולידתו בעיר קודש זאת. שאלות מקצווי־ארץ נשלחו לצפת וחכמיה היו המשיבים שבדור ועל דעתם נפסקה הלכה. וכה אמרו יהודי הגולה על מרן יוסף קארו: ״ואם כי הרב יפעת אורו זורח כהיום בצפ״ת תוב״ב, עם כל אלה מצודתו פרושה בכל מקום אשר בשם ישראל יכונה״. ולא הספיקו דברים
אלה, עד שאותו חכם איטלקי שהדפיס לפני ארבע מאות שנה את שולחן ערוך, אמר דרך הפלגה ״כי כמו לסבה ראשונה משועבדים אנו אל הגאון הנז' " (ר' מנחם פורטו הכהן, שלחן ערוך יורה דעה, ויניציאה שכ״ה). ספרו זה, חיבורו בית יוסף ותשובות שהשיבו הוא ורבי משה מטראני, מהם יסוד מהם פינה למשפט ולהלכה.
מצפת יצאו לא רק מורי הוראות וראשי־ישיבות, אלא גם פרשנים ובעלי דרשות — ומי עוד כרבי משה אלשיך אשר מבארו שתו הדרשנים בישראל; בעלי מוסר והגות, כרבי אליהו די־וידאש בעל ״ראשית חכמה״ וכרבי אלעזר אזיכרי בעל ספר ״חרדים״, אשר משנתם היא מנכסי צאן ברזל. השירה והפיוט וסדרי־העבודה - אשר אלקבץ ונאג׳ארה הם ראשיהם בצפת - נמצאו נשכרים, ומהם ניזון העם בכל דורותיו ותפוצותיו עד היום.
חיי הרוח לא ביטלו את חיי המעשה, אמנים ובעלי מלאכה נמצאו בה לרוב. התעשיה והמסחר ומלאכת ה״בגדים״ בצפת נודע טיבם בעולם, וכאן ערשו של הדפוס העברי בארץ־ישראל. צפת עלתה וגדלה, וכבר שאל חכם בקראקא ״מדוע זכתה עיר צפ״ת תוב״ב להיות מיושבת בעזר האל בהדרת עם קדש יותר משאר ערי הקדש של ארץ ישראל תוב״ב״ (ר׳
יחיאל מארפטשיק, פרקי אבות, קראקא של״ו, דף פב, א). אותה שעה כבר לא עמדה במרומיה ולא יצאו שנים הרבה עד שהחלה שוקעת. ברם, ממנה ומכוחה נמשכו תנועות גדולות שפרשו מצודתם על המוני בית ישראל.
כל שהוא מן המפורסמות במחקר — אין תועלת בו לעניינו. מוניטין שיצאו לה לצפת לא עידתו מחקרה. בא קובץ זה ולימד על פרשיות ידועות שאינן אלא סתומות ועדיין צריכים אנו לנגר ובר נגר לפותחן. קובץ מאמרים ומחקרים זה, נעשה בו נסיון להקיף כמה מן התחומים שנרמז עליהם: הנהגות ותיקוני־תפילה, פיוט ושירה, מוסר ומחשבה, פילוסופיה
וקבלה, חישובי קץ ושאלות הגאולה, בעיות הלכה וסדרי־קהילה, סמכותם של חכמי צפת והשפעתם על הגולה וסייוע קהילות ישראל ליישובה. כל אלה אינם אלא תרומה קטנה להישיגים ולמעשה הגדול שנעשה בצפת, ויותר משפורסם כאן יבוא ברצות ה׳ בכרך שלאחריו.

חותם שהטביעה צפת על היהדות חקוק על לוח־ליבה עד היום, וצורה שצרה לה — ממנה נשתוותה דמותה.

 שנת הוצאה: תשכ"ב

מספר עמודים: תקג, 29