פעמים 132

יום טוב עסיס דן בלשונות ובניבים שהשתמשו בהם יהודים, ובמיוחד חכמים ומשכילים, בחצי האי האיברי בשלטונם של המוסלמים והנוצרים. הכתב והלשון ביטאו מרכיב חשוב בזהותם הדתית והתרבותית של היהודים. דבקותם של יהודי ספרד בערבית׀יהודית דורות לאחר הרקונקיסטה מעידה על הרגשתם שלמרות חילופי השלטון והלשון, הם המשיכו להשתייך מבחינה תרבותית לעולם היהודי דובר הערבית. כאבותיהם בתקופה המוסלמית לא ראו שום פגם בשימוש בערבית בחיבוריהם בתחומי הפרשנות, ההגות וההלכה. לעומת זאת בספרד הנוצרית כמעט לא נעשה שימוש בלשונות לעז בתחומי היהדות, אך יהודים כתבו מסמכים פרטיים, קהילתיים וכלכליים ברומנסה, על לשונותיה וניביה, באותיות עבריות. שאלה מעניינת היא אם אפשר למצוא כבר במקורות הכתובים בלועזית׀יהודית את שורשיה של שפת הג'ודזמו, שפתם של המגורשים וצאצאיהם.
פרופ' יום טוב עסיס הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים וראש מכון בן׀צבי לחקר קהילות ישראל במזרח.
assis@mscc.huji.ac.il

ההיבטים הטקסיים והביצועיים של הקריאה בכתבי הקודש, נוכחותם החיה, הקַלית, בחיי הפרט והקהילה ותפיסות הנוגעות להשמעתם, נדונים במאמרה של דניאלה טלמון׀הלר במבט משווה - הקריאה בתורה מול הקריאה בקראן. טקסטים ערביים ועבריים שנכתבו במזרח התיכון בימי הביניים מלמדים שיהודים ומוסלמים אמנם נבדלו במחזורי הקריאה ובמעמדי הקריאה שלהם - בעיתוים, מקומם ומיסודם, אך חלקו אמונה דומה בקדמותו של נוסח הקריאה שלהם ושל ניגונו ובכוחות הכבירים הגנוזים בו. בשתי התרבויות התפילה כוללת קטעים מכתבי הקודש (אם גם בהיקף אחר ולצרכים שונים), נעשה שימוש יום׀יומי בפסוקים לברכה ולהגנה, ונודעת חשיבות רבה לדיוק בהטעמת הקריאה. משלב מוקדם התגבשה בתרבות האסלאמית העדפה להשמעת הטקסט מן הזיכרון, ואילו בתרבות היהודית התגבשה העדפה ברורה לקריאה מן הכתב, מסֽפר תורה כשר וכתוב כהלכה. במרוצת השנים שמרה הקריאה בתורה על מעמדה המרכזי בבית הכנסת, אך איבדה מיוקרתה כעיסוק למדני ומתפקידה כביטוי לאדיקות עממית, ואילו באסלאם נשמרה יוקרתה של ידיעת הקראן על׀פה לאורך הדורות, והקריאה בקראן נותרה פרקטיקה מרכזית של דבקות דתית בכל רובדי החברה.
ד"ר דניאלה טלמון׀הלר היא ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן׀גוריון בנגב.
talmond@bgu.ac.il

מאמרה של יערה פרלמן בוחן את המסורות על המשוררת היהודייה עַצְמַאא בִּנתְ מַרְואַן, שהשתייכה לקבוצת שבטים באלמדינה שהיו עוינים לנביא מוחמד. לאחר שחיברה שיר גנאי נועז על הנביא שבו קראה להתנקש בחייו, נרצחה היא עצמה על ידי אחד מתומכיו זמן קצר לאחר קרב בֶּדר. התיאור המפורט של ההתנקשות, שכולל פרטים מחרידים, מקורו באחד מצאצאיו של המתנקש, ואכן יש לו מאפיינים של 'מסורת משפחתית'.
יערה פרלמן לומדת לתואר מוסמך בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים.
yaara.perlman@mail.huji.ac.il

אהוד קריניס סוקר בהרחבה את המחקר בסוגיית מגעיו של יהודה הלוי עם התרבות הערבית, כפי שהיא משתקפת בחיבורו התאולוגי׀הפולמוסי 'כֶֿתּאבֶ אלרּד ואלדּלֿיל פי אלדֿין אלדּ'לֿיל' (ספר המענה והראיה לדת המושפל), המוכר בכינויו ספר 'הכוזרי'. מגמת מאמרו היא להראות שמגעיו של יהודה הלוי עם התרבות הערבית היו פוריים במיוחד, שתרבות זו הייתה עבורו אתגר ממריץ ומפרה, ושיחסו אליה ניכר לא בממד החקייני אלא בממדים הביקורתי והיצירתי. באמצעות ממדים אלה השכיל מחבר ספר 'הכוזרי' לחלץ מושגים ותפיסות של זרמים שונים בתרבות הערבית מהקשריהם המקוריים ולשלבם במהלכים הרעיוניים המייחדים את הגותו.
ד"ר אהוד קריניס מלמד במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן׀גוריון בנגב.
ksehud@gmail.com