שמות הזוכים בפרס יצחק בן-צבי ואיש שלום תשע"ט

 

 

 

 

נימוקי השופטים להענקת פרס יצחק בן-צבי בתולדות ארץ ישראל

הועדה החליטה להעניק את הפרס לשנת תשע"ט

לפרופ' בת-שבע מרגלית שטרן

על ספרה

מהפכנית

עדה פישמן מימון - סיפור חיים

בהוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות ויד יצחק בן-צבי, שדה בוקר\ירושלים תשע"ח (2018)

 

מבין כל ספרי המחקר שהוגשו לוועדה בלט ספרה של בת שבע מרגלית שטרן 'מהפכנית: עדה פישמן מימון סיפור חיים'. במסירות, בשקדנות, ובהתמדה עמלה מרגלית-שטרן ללקט כל פיסת מידע, איגרת ומסמך על אודות עדה פישמן מימון, אישיות יוצאת דופן ששיקעה עצמה בתהום הנשייה. הפיסות האלה הפכו בספרה של מרגלית-שטרן לביוגרפיה. מאמציה השיבו לחיים דמות מרתקת: מחנכת, פועלת, מייסדת תנועת פועלות, יזמית, מנהלת ומחוקקת. הם גוללו את הלוט מעל החותם שדמות זו הטביעה על המחצית הראשונה של המאה העשרים בפלשתינה\ארץ ישראל ועל מדינת ישראל בשנותיה הראשונות.

פישמן בחרה במודע לצעוד בדרך חתחתים. היא גדלה בבית דתי ונשארה נאמנה לאורח החיים הדתי. בה בעת נאבקה בעוצמה בממסד הדתי וסירבה לקבל את מרותו. היא הייתה רווקה מתוך בחירה, ובה בעת דאגה לזכויותיהן של אימהות ורעיות. היא האמינה בנחיצותה של מדינה יהודית ובאחיזה בנשק אך חתרה לשמור על יחסים הוגנים עם הציבור הערבי. היא חברה למחנה הציוני-פועלי אך לא הביעה נאמנות למנהיגיו והעבירה לעיתים תכופות ביקורת על הכרעותיו. העימותים הפנימיים ובעיקר אלה החיצוניים נפרשים בספר. הם מחייבים את מרגלית-שטרן להזכיר ולבאר אירועים היסטוריים ובעיקר תנועות וזרמים, מוסדות ותפקידים, ציונים, א-ציונים ואנטי-ציונים, שהיו קיימים עם הגיעה של פישמן לארץ או שנוסדו בידי בני דורה. 'הספרה הפרטית', אם נשתמש בלשונה של מרגלית-שטרן (עמ' 10) משורטטת בהקשר החברתי, הפוליטי, הצבאי והמדיני. ללא לאות ועם זאת מבלי להכביר במילים ומבלי להכביד מרגלית-שטרן מספקת מידע חשוב המצייר את הרקע הנחוץ להבנת פעילותה של פישמן, להערכת יוזמותיה ולבחינת הכרעותיה.

לפנינו אפוא ביוגרפיה כפולה. סיפור חייה של פישמן וסיפורה של החברה המתהווה בארץ-ישראל של בתקופת היישוב ועם הקמת המדינה. על שני אלה מונח רובד נוסף ובו ה'ביוגרפיה' של התודעה הפמיניסטית של פישמן עצמה וסיפורן של הפמיניסטיות שלהן חברה. אלה פעלו בקרב התנועות הסוציאליסטיות ובקרב הקהל הבורגני כדי להביא את קולן של הנשים לקדמת הבמה וכדי להבטיח זכויות ומעמד שווה לנשים בקהילה ובחברה. הן נאבקו באדישות שהפגינו מנהיגי תנועות הפועלים לקשיי הנשים במציאת ביטחון ופרנסה, ונלחמו נגד נכונותם של המנהיגים, בשנות החמישים כמו בשנות העשרים, להיכנע לזרמים החרדים, שהתעקשו לדחוק נשים מהמרחב הציבורי ולמנוע מהם לקחת חלק במשרות ציבוריות.

הספר "מהפכנית" עומד בכל קני המידה הנתבעים מספרות מדעית. ועם זאת הוא מסביר פניו לקורא והאוחז בו אינו חפץ להרפות ממנו. במעקב אחר חייה של פישמן נחשף מידע מרתק, מעודכן וחשוב על אודות רגעי הכרעה בכינון החברה והמדינה. ספרה של מרגלית-שטרן זורה אור על העבר ואולם הוא גם רלוונטי מאד למדינת ישראל של ההווה.

על כל אלה מצאה הועדה את פרופ' בת-שבע מרגלית שטרן ואת ספרה מהפכנית כראויים לפרס יצחק בן-צבי.

על החתום:

פרופ' כנה ורמן – יו"ר, פרופ' אייל בן-אליהו, פרופ' הלל כהן, פרופ' יאיר זלטנרייך, ידין רומן – נציג הציבור

 

 

 

 

נימוקי השופטים להענקת פרס מרדכי איש שלום לספר ביכורים

הועדה החליטה להעניק את הפרס לשנת תשע"ט

לד"ר עידו קוך

על ספרו

צלה של מצרים

מפגשים בין-תרבותיים בדרום מערב כנען בתקופת הברונזה המאוחרת ובראשית תקופת הברזל

בהוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשע"ח (2018)

מבין הספרים שהוגשו לוועדה בקטגורית ספרי הביכורים בלט ספרו של עידו קוך במבט הרענן שנתן בממצאים עתיקים, בתעוזתו לדחות הסברים שגורים ושגרתיים ולהציע הסברים חדשים ומאירי עיניים. הספר מחדש במסגרת התיאורטית שהוצעה בו, זו שמאפשרת סידור נכון יותר של פרטי הממצאים ומספקת קני מידה יציבים להבחין בין סיבה ומסובב.

ספרו של קוך בוחן את הקשרים שהתפתחו בתקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל 1 בין האוכלוסייה המקומית בארץ כנען ובין הקבוצות השונות שהניחו את כף רגלם בארץ, במיוחד בדרום מערב כנען. קוך אינו נוקט במונח 'אימפריות כובשות' אלא בוחר במונח 'קבוצות זרות', שכן נקודת המוצא שלו היא שהשינויים שהתרחשו בחצי השני של המילניום השני לפסה"נ לא היו בהכרח תולדה של דורסנותה של אימפריה חיצונית ושל נחיתותה של האוכלוסייה הנשלטת אלא של יחסי גומלין בין הזרים ובין המקומיים. קוך רשאי אפוא לשרטט רצף אחד שעליו ניצבים הן האימפריה המצרית ונציגיה, ששלטו בכנען מהמאה החמש-עשרה עד המאה שתים-עשרה לפסה"נ, והן המהגרים, שאותם אין הוא מחויב להגדיר ככובשים, שהתיישבו במישור החוף החל מהמאה השלוש עשרה ועד המאה האחת עשרה לפסה"נ.

קוך מציע בספרו סקירה ובחינה מדוקדקת ביותר של ממצאים ארכיאולוגיים מאתרים שונים בדרום מערב הארץ ועוקב אחר חורבנם או נטישתם, הקמתם מחדש, והשינויים שחלו בהם בעת קיומם. הקורא נחשף לכל הפרטים, והמידע מוגש בדייקנות וביסודיות. ועם זאת עיקר חשיבותו הגדולה של הספר במסגרת התיאורטית שבה משוקעים פרטי הממצאים. קוך מלמד שלאליטה המקומית היה תפקיד פעיל בעיצוב ההתרחשויות ההיסטוריות. האליטה לא בהכרח נאבקה בכיבוש; לעיתים בחרה להשתלב בפעילות השלטון באזור. ייסודם או פיתוחם של מרכזים אזוריים וייזום קשרי מסחר בינם ובין המרכזים האימפריאליים המועטים במספר אפשרו לאליטה לגרוף רווחים כלכליים ומעמדיים. הפעילות בכיוון זה הביאה, במישרין ובעקיפין, להתחזקותה ולהתבססותה של האימפריה במרחב. ומהצד האחר: הקשרים בין האליטה ובין נציגי השלטון הובילו ל'הכלת האימפריה המצרית' כלשונו של קוך (עמ' 137) על ידי אימוץ של תרבות חומרית מצרית ופולחנים דתיים מצריים והתאמתם למסורת המקומית.

קיומה של אליטה ועצמאותה אפשרה לה להמשיך לפעול גם לאחר היעלמותם של נציגי האימפריה עקב היחלשותו של השלטון המרכזי במצרים. אליטה זו היא שהובילה לגיבוש המסגרות החדשות. היא זו היא שבחרה לפנות למקורות השפעה חדשים, לעיתים על ידי פנייה לקבוצות מהגרות שהופיעו בדרום מערב כנען, כדי לבטא את כוחה ואת מעמדה. ואולם גם בשעה שבחרה לאמץ תרבות חומרית ופולחן שונה, היא טרחה להתאים אותם למסורת הקיימת.

 

הביקורת שקוך מעלה, גיוסו של שיח שמודע לחידושים במחקר הארכיאולוגי אך גם למתודות והשקפות שמקורם במדעי החברה, מובילה אותו למסקנות מוצקות יותר, אך גם מורכבות יותר. ניתן לקבוע בביטחון שאיכותו של הספר ובהירותו, כמו גם המחשבה המעמיקה שמונחת בבסיסו, ישפיעו על המחקר העתידי. חוקרים יפנימו בזכותו את דרך הדיון הרגישה יותר לדקויות של כובש ונכבש, משפיע ומושפע. ספרו של קוך הוא אפוא אבן דרך ומתווה דרך.

על כל אלה מצאה הועדה את ד"ר עידו קוך ואת ספרו צלה של מצרים כראויים לפרס איש שלום לספר ביכורים.

 

על החתום:

פרופ' כנה ורמן – יו"ר, פרופ' אייל בן-אליהו, פרופ' הלל כהן, פרופ' יאיר זלטנרייך, ידין רומן – נציג הציבור.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נימוקי השופטים להענקת פרס מרדכי איש שלום לספר ביכורים

הועדה החליטה להעניק את הפרס לשנת תשע"ט

לד"ר עידו קוך

על ספרו

צלה של מצרים

מפגשים בין-תרבותיים בדרום מערב כנען בתקופת הברונזה המאוחרת ובראשית תקופת הברזל

בהוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשע"ח (2018)

מבין הספרים שהוגשו לוועדה בקטגורית ספרי הביכורים בלט ספרו של עידו קוך במבט הרענן שנתן בממצאים עתיקים, בתעוזתו לדחות הסברים שגורים ושגרתיים ולהציע הסברים חדשים ומאירי עיניים. הספר מחדש במסגרת התיאורטית שהוצעה בו, זו שמאפשרת סידור נכון יותר של פרטי הממצאים ומספקת קני מידה יציבים להבחין בין סיבה ומסובב.

ספרו של קוך בוחן את הקשרים שהתפתחו בתקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל 1 בין האוכלוסייה המקומית בארץ כנען ובין הקבוצות השונות שהניחו את כף רגלם בארץ, במיוחד בדרום מערב כנען. קוך אינו נוקט במונח 'אימפריות כובשות' אלא בוחר במונח 'קבוצות זרות', שכן נקודת המוצא שלו היא שהשינויים שהתרחשו בחצי השני של המילניום השני לפסה"נ לא היו בהכרח תולדה של דורסנותה של אימפריה חיצונית ושל נחיתותה של האוכלוסייה הנשלטת אלא של יחסי גומלין בין הזרים ובין המקומיים. קוך רשאי אפוא לשרטט רצף אחד שעליו ניצבים הן האימפריה המצרית ונציגיה, ששלטו בכנען מהמאה החמש-עשרה עד המאה שתים-עשרה לפסה"נ, והן המהגרים, שאותם אין הוא מחויב להגדיר ככובשים, שהתיישבו במישור החוף החל מהמאה השלוש עשרה ועד המאה האחת עשרה לפסה"נ.

קוך מציע בספרו סקירה ובחינה מדוקדקת ביותר של ממצאים ארכיאולוגיים מאתרים שונים בדרום מערב הארץ ועוקב אחר חורבנם או נטישתם, הקמתם מחדש, והשינויים שחלו בהם בעת קיומם. הקורא נחשף לכל הפרטים, והמידע מוגש בדייקנות וביסודיות. ועם זאת עיקר חשיבותו הגדולה של הספר במסגרת התיאורטית שבה משוקעים פרטי הממצאים. קוך מלמד שלאליטה המקומית היה תפקיד פעיל בעיצוב ההתרחשויות ההיסטוריות. האליטה לא בהכרח נאבקה בכיבוש; לעיתים בחרה להשתלב בפעילות השלטון באזור. ייסודם או פיתוחם של מרכזים אזוריים וייזום קשרי מסחר בינם ובין המרכזים האימפריאליים המועטים במספר אפשרו לאליטה לגרוף רווחים כלכליים ומעמדיים. הפעילות בכיוון זה הביאה, במישרין ובעקיפין, להתחזקותה ולהתבססותה של האימפריה במרחב. ומהצד האחר: הקשרים בין האליטה ובין נציגי השלטון הובילו ל'הכלת האימפריה המצרית' כלשונו של קוך (עמ' 137) על ידי אימוץ של תרבות חומרית מצרית ופולחנים דתיים מצריים והתאמתם למסורת המקומית.

קיומה של אליטה ועצמאותה אפשרה לה להמשיך לפעול גם לאחר היעלמותם של נציגי האימפריה עקב היחלשותו של השלטון המרכזי במצרים. אליטה זו היא שהובילה לגיבוש המסגרות החדשות. היא זו היא שבחרה לפנות למקורות השפעה חדשים, לעיתים על ידי פנייה לקבוצות מהגרות שהופיעו בדרום מערב כנען, כדי לבטא את כוחה ואת מעמדה. ואולם גם בשעה שבחרה לאמץ תרבות חומרית ופולחן שונה, היא טרחה להתאים אותם למסורת הקיימת.

הביקורת שקוך מעלה, גיוסו של שיח שמודע לחידושים במחקר הארכיאולוגי אך גם למתודות והשקפות שמקורם במדעי החברה, מובילה אותו למסקנות מוצקות יותר, אך גם מורכבות יותר. ניתן לקבוע בביטחון שאיכותו של הספר ובהירותו, כמו גם המחשבה המעמיקה שמונחת בבסיסו, ישפיעו על המחקר העתידי. חוקרים יפנימו בזכותו את דרך הדיון הרגישה יותר לדקויות של כובש ונכבש, משפיע ומושפע. ספרו של קוך הוא אפוא אבן דרך ומתווה דרך.

על כל אלה מצאה הועדה את ד"ר עידו קוך ואת ספרו צלה של מצרים כראויים לפרס איש שלום לספר ביכורים.

 

על החתום:

פרופ' כנה ורמן – יו"ר, פרופ' אייל בן-אליהו, פרופ' הלל כהן, פרופ' יאיר זלטנרייך, ידין רומן – נציג הציבור.

 

נימוקי השופטים לפרס עבור תמיר גורן  נימוקי השופטים לפרס עבור תמיר גורן
נימוקי השופשטים לפרס עבור יוסף עופר ויהונתן יעקבס  נימוקי השופשטים לפרס עבור יוסף עופר ויהונתן יעקבס
הדפסשלח לחבר
Bookmark and Share
פרסים ומלגות נוספים
נימוקי השופטים להענקת פרס לורך- תשע"ט
סדנת מחקר תשע"ט : היסטוריה חברתית של ארץ ישראל 1882-1948
קול קורא- זכרונות ארץ ישראל- סדנת מחקר
קול קורא לכנס - 70 שנה זה רק תרוץ...
קול קורא - פרסים לספרים חדשים לשנת תשע"ט
תקנון פרסי יד יצחק בן צבי
תקנון פרס ע"ש מרדכי איש שלום
תקנון פרס ד"ר נתנאל ואריקה לורך
טופס מלגת רחל ינאית תשע"ט
טופס פרס יובילר תשע"ט