קתדרה 142

פתח דבר לקתדרה 142

במוקד חוברת קתדרה 142 ארבעה מאמרים העוסקים בתולדות ארץ-ישראל בעת החדשה, משלהי המאה התשע-עשרה ועד ימינו.
אסף ידידיה חושף לראשונה חליפת מכתבים מעניינת משנת 1892 בין המורה, הסופר וההיסטוריון זאב יעבץ, שהתגורר באותה עת בירושלים, לבנו יהודה ליב, שהיה תלמיד בבית הספר 'מקווה-ישראל'. המכתבים שופכים אור על חיי התלמידים ב'מקווה-ישראל' – סדר היום, השיעורים, התזונה, חיי הדת וחוויות התלמידים – ועל תכניות חקלאיות בנות התקופה לפיתוח האזור. הם מלמדים גם על דרכו החינוכית של יעבץ, שכיוון את בנו מבחינה חינוכית על פי דמות הנער הארץ-ישראלי האידאלי, דמות המשתקפת מתכנית הלימודים החדשנית שכתב כמה שנים קודם לכן, וכן מסיפוריו הארץ-ישראליים שפרסם בשנות התשעים של המאה התשע-עשרה. הבן קיבל ברצון ובשמחה את תורת אביו, וביקש 'להרבות ולשלוח לי מכתבים כאלה המלאים מוסר השכל ואהבה עזה ולהטת לתורתנו'.
נתן ברון מתאר 'שערורייה ירושלמית' שהסעירה את היישוב היהודי בירושלים וביפו לפני כ-100 שנים. הפרשה החלה כאשר אדמו"ר מלונדון, אלתר נח הכהן, פרסם ברבים כי בעל מלון בשכונת מאה-שערים, יעקב יוסף הרלינג, דמות בולטת וידועה בציבור החרדי בירושלים, הטריד מינית את בתו בת הארבע-עשרה של האדמו"ר, שהתאכסנה עם אחיה במלון תקופה ממושכת, וייתכן שאף אנס אותה. הרלינג הגיש תביעת דיבה נגד האדמו"ר וביקש מן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי של יפו והמושבות באותה עת, לפסוק בעניין. בגלל מורכבות הפרשה ובשל המשמעויות האפשריות שלה, החליט הרב קוק בפברואר 1912 להרכיב בית דין מיוחד, וצירף אליו שישה אישים נכבדים, מראשי היישוב ביפו, שלא היו בעלי השכלה בהלכה ובמשפט העברי. מטרתו הייתה לנסות ליצור פורום שיפוטי חדש, על מנת לגשר ולקרב בין 'היישוב הישן' ל'יישוב החדש'. מהלך המשפט סוקר בהרחבה בעיתונות התקופה, והיא עסקה בשקיקה בפרשה העסיסית. תוצאות המשפט היו מפתיעות ומביכות למדי עבור הרב קוק, והיו להן השלכות מרחיקות לכת על תולדות מערכת המשפט של היישוב היהודי עד ימינו. הפרוטוקול המשוחזר של המשפט מובא במלואו באתר האינטרנט של 'קתדרה' בכתובת: http://www.ybz.org.il/?CategoryID=179.
אורנה כץ-אתר מחזירה אותנו ארבעים וארבע שנים לאחור לפרשת טיבוע אניית הצי האמריקני 'ליברטי'. ב-8 ביוני 1967, ביום הרביעי של מלחמת ששת הימים, תקף צה"ל בשוגג את אניית הריגול האמריקנית. ועדות חקירה ישראליות ואמריקניות קבעו נחרצות שהתקיפה הייתה תוצאה של רצף טעויות אנוש ולא פגיעה מכוונת, ולקביעה זו הצטרפו גם חוקרים והיסטוריונים מאוחרים שחקרו את הפרשה. אולם למרות קביעות אלה הלך ותפח המיתוס כאילו הייתה זו פגיעה ישראלית מכוונת. המחברת מבקשת להוכיח שהבית הלבן והעומד בראשו, הנשיא לינדון ב' ג'ונסון, הם אשר יצרו את המיתוס. הבית הלבן בחר לנצל באופן ציני את הטרגדיה על מנת לנגח את ישראל ואת תומכיה. זאת מתוך הבנה ששיקום היחסים עם העולם הערבי ומציאת פתרון קבע במזרח התיכון יחייבו התרחקות מה מישראל והפעלת לחצים מדיניים עליה. האשמת ישראל בתקיפה מכוונת של האנייה הייתה הזדמנות פז עבור הבית הלבן להשיג את יעדיו אלה.
זאב ועירית גרינברג מנתחים במאמרם את תהליכי השינוי של הבניית זיכרון קרב תל-חי בחברה הישראלית כפי שהם באים לידי ביטוי ב'שביל הפצועים', המחבר היום בין חצר תל-חי לבין בית הקברות בכפר-גלעדי, מצבת האריה השואג ומוזאון 'השומר'. הייצוגים החזותיים הפרושׂים לאורך השביל: תמונות המתיישבים, ציטטות מיומניהם וסיפורי המקום, מעמעמים לדעת המחברים את משמעותו של הסיפור המיתי של תל-חי, שביטא את ערכי ההתיישבות, האחיזה בקרקע וההגנה על המרחב. הסיפור המיתי הולך ומפנה את מקומו להבניית נרטיב היסטורי, כולל ומקיף של ההתיישבות בגליל לפני קום המדינה, והוא משקף את השינויים שחלו בחברה הישראלית בדור האחרון.
שני מאמרים מקדימים את חטיבת המאמרים שעוסקת בעת החדשה. ינון שבטיאל דן בייחודן ובתפוצתן של מערכות המסתור בגליל. לטענתו ממצאי המחקר עד כה מאפשרים לבסס את ההשערה שיהודי הגליל הכשירו מערכות אלה כמקומות מקלט כשהרגישו איום פיזי ממשי על חייהם, בעיקר בתקופת השלטון הרומי. במאמר מוצגות שישים וחמש מערכות המסתור הידועות כיום בגליל, והן מחולקות לשישה סוגים שונים, והמחבר דן מחדש בזיקתן לתקופה ובסוגיית תיארוכן.
אריה מורגנשטרן עוסק בירושלים בעשורים הראשונים של המאה השמונה-עשרה. הוא בוחן במאמרו את המניעים לעלייתו של טוביה הכהן, רופא ואיש מדע, לירושלים בשנת 1715, ואת פעילותו בעיר במשך ארבע-עשרה שנה, עד פטירתו בשנת 1729. המחבר שולל את ההנחה שטוביה עלה לארץ ממניעים שבתאיים או מתוך חישובי קץ שהיו מקובלים באותה תקופה, ומניח שעלייתו נבעה ממניעים אישיים – כפרה על עוונות שבגינם לדבריו נפטרו שני בניו, ושאיפה-תקווה שיזכה לבנים בארץ-ישראל. מלבד עניינים אישיים אלה נחשף במאמר הרקע שהכשיר את טוביה הרופא לעסוק בענייני הקהילה היהודית בארץ-ישראל: מצד אחד הוא שירת שנים רבות כרופא בחצר הסֻלטאן, ומצד אחר עמד בקשרים הדוקים עם קרוב משפחתו ר' דוד אופנהיים, רבה של פראג, שניהל את פעילותם של יהודי אירופה להקל מעל יהודי ירושלים את עול החובות שרבץ עליהם מאז עליית חבורת ר' יהודה חסיד בשנת 1700. המחבר משער על סמך מסמכים שנתגלו לא מכבר בארכיון בית משפט המוסלמי בירושלים, שבזכות קשרים אלה נקרא טוביה לסייע בהשגת פשרה בשאלת החובות הכבדים.
במדור עִם הספר מתפרסמות חמש סקירות ספרים: דב גרא סוקר את תרגומה העברי החדש של ליזה אולמן ל'תולדות מלחמת היהודים ברומאים' מאת יוסף בן מתתיהו; מרדכי בר-און סוקר את ספרם של מיכאל ושלומית קרן באנגלית על הגדודים היהודיים שהוקמו במסגרת הצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם הראשונה; עמיקם נחמני דן בספרו של מוטי גולני 'ימים אחרונים: הממשל המנדטורי: פינוי ומלחמה' וביומן האישי של הנרי גרני, המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, העומד במרכזו של הספר; מאיר חזן עוסק בספרו של אהוד מנור 'ברל לוקר: דיפלומט ציוני וסוציאליסט אופטימי'; ומתתיהו מייזל דן בספרו של יגאל קיפניס 'ההר שהיה כמפלצת: הגולן בין סוריה וישראל'.
מדור מורחב של 'ספרים חדשים שהתקבלו במערכת' חותם את הגיליון.
קריאה נעימה,
מערכת קתדרה

להלן הפרוטוקול המשוחזר של משפט הדיבה, יפו, 24 בפברואר – 21 באפריל, 1912
הנספח למאמרו של :נתן ברון / יפו 1912: הרב קוק ו'ששת טובי העיר' דנים בפרשת אונס נערה במאה-שערים בירושלים