קתדרה 138

בפתח קתדרה 138

קתדרה 138 מקיפה מגוון נושאים רחב במיוחד, מן הפרהיסטוריה של ארץ-ישראל ועד מלחמת ששת הימים.

את החוברת פותח מאמרו של דוד לוין הדן במסורות התלמודיות המייחסות לרבי יהודה הנשיא (רבי) הקלות בדיני שביעית, תרומות ומעשרות. על פי מסורות אלה רבי הוציא ערים ואזורים שלמים מתחומיה ההלכתיים של ארץ-ישראל וכך צמצם את חלותן של המצוות התלויות בארץ. המחבר מדגיש את החדשנות והנועזות בפסיקותיו אלה של רבי, שהגדירו למעשה מחדש את תחומי ארץ-ישראל. לדעתו ככל שהמקורות קרובים לזמן פעולתו של רבי, כך הם אוהדים יותר את פעולותיו; וככל שהתגלגלו המסורות בקרב האמוראים לדורותיהם, כך גברה הביקורת על היתרים אלו. הנימה האוהדת במקורות הקדומים יחסית הולמת לדעתו את נסיבות תקופתו של רבי – זמן שלטונה של השושלת הסוורית, שפעלה לקידום תהליך העיור בארץ, ושפיתחה יחס חיובי אל היישוב היהודי והנהגתו.

          אחת הערים שהוצאו מתחומיה ההלכתיים של ארץ-ישראל בתקופת רבי, אשקלון, עומדת במרכז המאמר השני בחוברת, פרי עטו של יוסף גייגר. לדעתו יש בידינו עדויות לשגשוג תרבותי שהיה בעיר בשלהי העת העתיקה, ואפשר להסיק מכך שהיא לא נפלה בהרבה בחיי הרוח שלה בתקופה זו משכנתה הידועה עזה. המאמר מתרכז בעיקר בפועלם של שלושה אישים בני המאה החמישית והשישית שפעלו באשקלון: יוליאנוס, שהיה ארכיטקט ומהנדס, אוטוקיוס המתמטיקאי וזוסימוס, שפירש את כתביהם של הנואמים הקלסיים הגדולים וכתב להם הקדמות ביוגרפיות. תחומי העיסוק של שלושתם יחד הם חלק גדול מתחומי הידע של זמנם, ולדעת המחבר אין ספק שהם מלמדים על הרקע והסביבה שבהם צמחו.

          המאמר השלישי עוסק בירושלים במאה השתים-עשרה. איריס שגריר מנתחת במאמר טקסט אנונימי קצר ולא מוכר שנכתב כנראה בעשורים הראשונים של המאה ובו תיאור של המקומות הקדושים בירושלים ובארץ-ישראל. ניתוח הטקסט מתמקד בגיבושו של מסלול הסיור באתרים הקדושים של הבירה הצלבנית החדשה, בעדויות לשרידותן של מסורות מקומיות, שהשתמרו בעזרת השיח המקומי, הבין-דתי או הבין-כִּתתי, ובמאמץ לקבץ לתוך העיר מסורות רבות ככל האפשר, כחלק ממפעל האדרתה והגדלת כוח המשיכה שלה לצליינים בתקופה הצלבנית.

          במאמר הרביעי גיל גורדון עוסק בבית הדפוס ב'בית היתומים הסורי' של שנלר בירושלים, שנפתח בשנת 1885, בשלב מאוחר יחסית בקורות הארגון המיסיונרי ובתולדות העיר העות'מאנית, אך בתוך שנים אחדות הפך לגורם מוביל בענף הדפוס בארץ-ישראל. המחבר מברר כיצד הגיע בית הדפוס למעמד זה ומעריך את תרומתו לסביבתו. הוא מנתח את הגורמים הפנים-ארגוניים שקידמוהו ואת הנסיבות החיצוניות שעיצבוהו, וסוקר את טיב המוצרים שהפיק, ובתוכם הכרכים הראשונים של מילונו המפורסם של אליעזר בן-יהודה וספר יסוד ללימוד ערבית מדוברת מאת הבלשן לאונרד באואר. לבסוף הוא מצייר את מעגלי ההשפעה התרבותיים שיצר בית הדפוס סביבו ואת מקומו בעולם הדפוס במזרח. המאמר שופך אור על התפתחות ההיבט הטכנולוגי של תחום הדפוס ועל משמעותו בהקשרים הנדונים, נושא שטרם נדון בחקר תולדות הדפוס בארץ.- למאמר המקוון

          במאמר החמישי בחוברת עודד שי בוחן את תהליך הקמתם של המוזאונים והאוספים הציבוריים בתל-אביב בתקופת המנדט. המחבר מתאר ומנתח את ייסודם והתפתחותם של 'מוזאון תוצרת הארץ', 'מוזאון תל-אביב לאמנות מודרנית', 'מוזאון לטבע ולארץ', אוסף המכון הביולוגי-פדגוגי ו'בית סביבתינו', שכל אחד מהם ייצג את התקופה שבה הוקם והחל לפעול. הוא מדגיש את היזמה הפרטית של 'משוגעים לדבר' שדחפה להקמת המוזאונים, ואת תרומתם של יהודים יוצאי גרמניה שנידבו את אוספיהם להקמת המוזאונים.

          במאמר האחרון בחוברת דן משה נאור במשרד לנפגעי מלחמה, שהוקם בקיץ 1948 ופורק באוקטובר 1951. המחבר עוסק בנסיבות הקמתו, פעילותו ופירוקו של המשרד, שבראשו עמד שר הדתות, הרב יהודה לייב פישמן-מימון. הוא בוחן את פעילותה של ועדת הנזקים, שקדמה למשרד זה, ואת משמעותה של התפיסה האידאולוגית והמעשית שעמדה בבסיס הטיפול באזרחים הפצועים, במשפחות ההרוגים ובשיקום נזקי המלחמה במעבר מיישוב למדינה, בתקופת המלחמה ולאחריה.

          חותמות את החוברת ארבע סקירות ספרים: רן ברקאי סוקר את ספרם של עופר בר-יוסף ויוסי גרפינקל 'הפרהיסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב'; משה פישר דן בספרם של שמעון דר, יגאל בן-אפרים ועינת עמבר-ערמון על העיר הקדומה בחורבת שלאלה שבכרמל; נירה ברטל סוקרת את ספרה של מירה קצבורג-יונגמן 'נשים ציוניות באמריקה: הדסה ותקומת ישראל'; וזכי שלום דן בספרו של מרדכי (מורל'ה) בר-און, 'עת מלחמה ועת שלום: עיונים בתולדות מדינת ישראל 1948–1967'.

קריאה מהנה

מערכת קתדרה