| |||||||
חורבן בית ראשון |
|||||||
אברהם מלמט | |||||||
יהודה היתה שרויה במצב חמור בעימותה הגורלי עם בבל, כשפלש נבוכדנאצר לארץ בחורף 589/8 לפני הספירה (וכן כל התאריכים להלן): מבחינה מדינית נתברר, שחרף מאמציה הדיפלומטיים של יהודה לגייס בעלי-ברית ערב הפלישה הבבלית, נשארה למעשה מבודדת בשעת מצוקתה (איכה א ב, ז; ד יד-יז), מלבד התמיכה הכושלת שהגישה לה מצרים באיחור. מבחינה צבאית, היתה עתה יהודה כשרה במידה פחותה להתייצב מול העוצמה הבבלית מאשר עשר שנים קודם-לכן, כשעדיין עמדו לרשותה מיטב הכוח הלוחם, מפקדים בעלי נסיון ומומחים למלאכת המלחמה, שהוגלו בינתיים. מבחינת האווירה והמערך הפנימי, היו תושבי יהודה חצויים ל'ניצים', מצדדי המלחמה עם בבל עד חורמה, ול'יונים', חסידי מדיניות הפיוס שתבעו כניעה לאויב. לאור נסיבות אלה, יש להעריך משנה-הערכה את יכולת עמידתה של ירושלים במצור קשה וארוך. קביעת משך זמנו של המצור תלויה בשיטה הכרונולוגית שאותה אנו מאמצים. לפי מניין שנות המלוכה של צדקיהו מניסן, נמשך המצור כשנה וחצי (מי' בטבת 588 עד ז [י'] באב 587, או לפי גישה אחרת, מי' בטבת 587 עד ז' [י'] באב 586); ואילו לפי השיטה הכרונולוגית הנקוטה על-ידנו, המבוססת על לוח תשרי, נמשך המצור שנתיים וחצי (מי' בטבת 588 עד ז' או י' באב 586). מכל מקום, במבט לאחור מתחוור, שהדרך היחידה למניעת השואה שירדה על האומה, היתה המדיניות שלה הטיפו נביאי האמת, ובראשם ירמיהו ויחזקאל. כותר:חורבן בית ראשון : מבוא |
|||||||
|
אבן גבירול 14, רחביה, ירושלים
טלפון: 02-5398888
הרשמה לדיוור השבועי
דרכי הגעה I מפת האזור
טלפונים ודוא"ל I צור קשר