הנחיות להגשת כתב יד

הנחיות להגשת ספרים למכון בן צבי

כללי

·  יש להגיש את החיבור כתוב במעבד תמלילים בתוכנת וורד (word) ולמסרו בשני עותקים מודפסים ובעותק אלקטרוני בדוא"ל. עותקים אלה לא יוחזרו למחברים אלא יישמרו במערכת.

·  יש לכתוב את החיבור כולו בגופן אחיד: גופן דוד בגודל 12 לטקסט עברי וגופן Times New Roman בגודל 11 לטקסט לועזי. בעברית אין להשתמש בגופן נטוי.

·  יש להדפיס את החיבור, לרבות הערות השוליים, ברווח כפול בין השורות.

·  החיבור יוגש בקובץ אחד, עמודיו ימוספרו ברצף מתחילתו ועד סופו, ויש להדפיסו רק על צד אחד של הדף.

·  החיבור לא יעלה על 350 עמודי מחשב (כ-130,000 מילים), שהם כ-250–300 עמודים בספר מודפס.

·  יש למסור את כל החומר הגרפי (מפות, תצלומים וכיוצא באלה) מוכן לדפוס.

·  מחברים המשתמשים בחיבוריהם בחומרים שיש עליהם זכויות יוצרים צריכים לדאוג לקבלת אישור לפרסום חומרים אלה.

 

הנחיות להתקנת כתבי יד

כתיב ופיסוק

·  יש להקפיד על כללי הכתיב חסר הניקוד ועל כללי הפיסוק שקבעה האקדמיה ללשון העברית. ראו: כללי הפיסוק / כללי הכתיב חסר הניקוד, ירושלים תשס"ב.

·  המירכאות הרגילות תהיינה יחידות; מירכאות בתוך מירכאות תהיינה כפולות.

·  יש להמעיט ככל האפשר במיקוף מילים (למשל: ארץ ישראל, על ידי), ולהשתמש במקף רק אחרי תחילית ולפני סופית (למשל: חד-משמעי, תת-קבוצה, יודע-כול).

·  רצוי לכתוב הפניה להערה בסוף משפט או לפחות בסוף פסוקית. מספר הערה ייכתב בגוף הדברים לאחר סימן פיסוק. רק כאשר יש קו מפריד ייכתב מספר ההערה לפניו.

 

ציטוט

·  רצוי להמעיט בציטטות, במיוחד ממקורות משניים, ולקצרן ככל האפשר.

·  ציטטות צריכות להיות זהות למקור בכתיבן, בלשונן ובפיסוקן (למעט התאמת המירכאות לשיטה הנוהגת בפרסומי המכון כאמור לעיל). כל סטייה מן המקור – תוספת, הסבר, השלמה וכדומה – תיכתב בסוגריים מרובעים.

·  ציטטות של מקורות ראשוניים בשפות זרות יש להביא גם בתרגום, ובהתחשב בקהל היעד של הספר יש להחליט אם המקור והתרגום יובאו שניהם בגוף הדברים או שאחד מהם יובא בהערה. ציטטות של מקורות משניים בשפות זרות יובאו בדרך כלל בתרגום לעברית.

·  ציטטות ארוכות משלוש שורות יש להזיח ולהביאן ללא מירכאות.

·  דילוג בציטוט יסומן בשלוש נקודות בסוגריים מרובעים – [...]

·  יש לכתוב מראה מקום לציטטה אחריה ולא לפניה.

 

לועזית ותעתיק

·  יש להמעיט בשילוב מילים ומשפטים באותיות לועזיות. עדיף לכתוב שמות ומושגים בתרגום לעברית או בתעתיק, ואם הדבר נחוץ להוסיף אחר כך את השם או המושג בשפת המקור בסוגריים עגולים.

·  בטקסט עברי שמשולב בו קטע באותיות לועזיות לא תבוא נקודה בסוף פסקה המסתיימת באותיות לועזיות. סוגריים המקיפים מילים לועזיות צריכים להיות בגופן עברי, ואילו מירכאות צריכות להיות בגופן לועזי.

·  בתעתיק משפה לועזית לעברית יש לשקף את ההגייה המקובלת בשפת המקור (טרנסקריפצייה) ולא את הכתיב (טרנסליטרציה).

·  בתעתיק של מילים ערביות לאותיות עבריות יתועתקו האותיות הערביות שאין להן מקבילות בעברית כדלקמן: ث – ת'; خ – ח' (או כ' בטקסטים בערבית-יהודית); ذ – ד' ; ض – ד͘; ظ – ז͘; غ גˉ; ة תתועתק ה בצורת הנפרד, ת בסמיכות.

·   בתעתיק מערבית ייכתבו אימות קריאה על פי הכתיב בערבית, ויש להוסיף במידת הצורך ניקוד חלקי.

·  תווית היידוע בערבית (אל) תיכתב ללא מקף אחריה (למשל: אהל אלכִּתאב).

 

קיצורים וראשי תיבות

·  יש להמעיט ככל האפשר בקיצורים ובראשי תיבות, אך אפשר להשתמש בהם אם הצורה המקוצרת או ראשי התיבות נהגים בדרך כלל כמילה (למשל: חז"ל, האו"ם); עם זאת בהפניות יש לכתוב בקיצור עמ'.

·  שמות אישים ייכתבו במלואם, ובאזכור הראשון יש לציין שם פרטי מלא. אפשר לכתוב בראשי תיבות שמות שמקובל מאוד להגותם ולכתבם בדרך זו (למשל: רש"י, רמב"ם).

 

מספרים

·  יש לכתוב את המספרים מאֶחד עד מאה במילים, ומ-101 ומעלה – בספרות.

·  בטקסט עברי ייכתבו מספרים מימין לשמאל (למשל: 50–100).

 

תאריכים

·  תאריכים ייכתבו במלואם (למשל 3 במרס 1982, ג' באדר א' תשמ"ו)

·  מאות שנים לספירה הנוצרית ייכתבו במילים (למשל: המאה החמש עשרה, ולא המאה הט"ו, או המאה ה-15). וכך גם עשרות שנים (למשל: שנות השמונים של המאה העשרים).

·  בכתיבת התאריך המוסלמי (ההִג'רי) לצד התאריך הנוצרי יובא תחילה כמקובל התאריך המוסלמי (למשל: 941/329).

 

רישום מראי מקום

·  כל ההפניות הביבליוגרפיות בספר צריכות להיות מקוצרות, וקיצוריהן יופיעו ברשימה מרוכזת בסוף הספר, במתכונת הנהוגה למשל בכתב העת 'פעמים': בטור הימני יירשם הקיצור, ובטור השמאלי – פרטיו המלאים של החיבור.

·  כותרות ספרים וכתבי עת בעברית או בערבית ייכתבו ללא קו וללא הדגשה בדרך אחרת; כותרות ספרים וכתבי עת באותיות לטיניות ייכתבו ב-italics; כותרות מאמרים בכל לשון תובאנה בין מירכאות יחידות.

לדוגמה:

גויטיין, חברה ים תיכונית

Shlomo Dov Goitein, A Mediterranean Society: The Jewish Communities of the Arab World as Portrayed in the Documents of the Cairo Geniza, I–VI, Berkeley 1967–1993

כהן, סימון-פיקאלי ועובדיה, יהודים בבית המשפט

אמנון כהן, אלישבע סימון-פיקאלי ובהשתתפות עובדיה סלאמה, יהודים בבית המשפט המוסלמי: חברה, כלכלה וארגון קהילתי בירושלים העות'מאנית: המאה השש-עשרה, ירושלים תשנ"ג

סיראט, העברת ספרים

Colette Sirat, ‘Notes sur la circulation des livres entre juifs et chrétiens au Moyen Âge’, Donatella Nebbiai-Dalla Guarda & Jean-François Genest (eds.), Du copiste au collectionneur: Mélanges d’histoire des textes et des bibliothèques en l’honneur d’André Vernet (Bibliologia, 18), Turnhout 1998, pp. 383–403

פליישר, תרבות יהודי ספרד

עזרא פליישר, 'תרבות יהודי ספרד ושירתם לאור ממצאי הגניזה', פעמים 41 (תש"ן), עמ' 5–20 (נדפס שוב: הנ"ל, השירה העברית בספרד ובשלוחותיה, בעריכת שולמית אליצור וטובה בארי, ירושלים תש"ע, עמ' 1474–1490)

 

רישום מראי מקום ממקורות קנוניים

·  במראי מקום מן המקרא, מהספרות החיצונית ומן הברית החדשה יסומנו הפרקים הפסוקים באותיות ללא גרשיים (למשל: בראשית לב, כב; מלכים א ב, ג; מעשי השליחים ד, ח).

·  במראי מקום מן הספרות התלמודית יש לנהוג על פי הדוגמאות האלו: משנה, ברכות א, ב; תלמוד בבלי, ברכות סא ע"א; תלמוד ירושלמי, עירובין א, י (יט ע"ד; טור 460 [דף ועמוד על פי מהדורת ונציה או קרוטושין וטור על פי מהדורת האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשס"א]); תוספתא, ברכות א, ג (מהדורת ליברמן, עמ' 2 [במסכתות שאינן קיימות במהדורת ליברמן, יש לציין עמוד על פי מהדורת צוקרמנדל]).

·  במראי מקום מן הקוראן יצוין מספר הפרק (סוּרה) ולאחריו מספר הפסוק, למשל: 3, 107; מספור הפסוקים יהיה לפי המהדורה המצרית המקובלת בעולם המוסלמי, והנקוטה ברוב טופסי הקוראן הנדפסים כיום, בכלל זה בתרגום העברי של אורי רובין.

 

הנחיות לעיבוד עבודת דוקטור לספר

עבודת דוקטור מיועדת בדרך כלל לקבוצה מצומצמת של חוקרים הבקיאים בתחום הנדון בה. כדי להוציא את העבודה לאור כספר יש להתאימה לקהל קוראים רחב.

להלן הנחיות כלליות לעיבוד עבודת דוקטור לפני הגשתה להוצאת הספרים של מכון בן צבי:

·  המבוא צריך להציג את נושא הספר ולהבהיר את חשיבותו וכן לסקור בקצרה את שיטת המחקר, את מקורותיו ואת מבנה הספר; יש להימנע מלתאר בו בפירוט מה מתכוון המחבר לעשות וכיצד.

·  אין להאריך בסקירת המחקר, ויש למקדהּ בשאלת המחקר של הספר.

·  חשוב לגבש את מהלך הדברים ברצף ולא להסתמך על הפניות לדברים שנאמרו לעיל ולדברים שלהלן, ועם זאת יש להימנע ככל האפשר מחזרות.

·   יש לחתור לניסוח טענות בהירות ככל האפשר ולא להרבות בפרטים ובדוגמאות, ודאי לא בכאלה שאינם חיוניים להבנת הטענות.

·  יש להקפיד על משפטים קצרים ופשוטים ועל פסקאות לא ארוכות.

·  על המחבר לנסח את דבריו בגוף ראשון יחיד (למשל: בדקתי, מצאתי) ולא בגוף ראשון רבים או בלשון סביל.

·  מומלץ להמיר מילים ומושגים לועזיים בחלופות עבריות וכן להימנע מסגנון טכני ולבאר מונחים מקצועיים.

·  על המחבר להמעיט בציטטות ממחקרים קודמים, ולנסח את טענותיהם בלשונו.

·  אין להאריך בדיונים בהערות שוליים. דיונים חשובים יש לשלב בגוף הטקסט או להעביר לנספח.

·  אין לצרף לספר רשימה ביבליוגרפית אלא רשימת קיצורים ביבליוגרפיים, הכוללת את כל המקורות הראשוניים והמשניים שהמחבר השתמש בהם בספרו, ערוכים בסדר אלף-ביתי. לפרטים ראו לעיל, סעיף ג.

·  אם חלו חידושים בשדה המחקר מאז כתיבת העבודה, יש לעדכן את הספר.

·  יש לגבש את מבנה הספר: לקבוע מִדרג לכותרות ולעצבן באופן אחיד בהתאם לרמותיהן (רצוי להמעיט בחלוקות לסעיפי משנה), ולקבוע עיצוב אחיד לפסקאות, להערות השוליים וכו'. יש להקפיד על אחידות הכתיב כללי הכתיב חסר הניקוד שקבעה האקדמיה ללשון העברית.

 

יד יצחק בן-צבי


אבן גבירול 14, רחביה, ירושלים
טלפון: 02-5398888

דרכי הגעה  I  מפת האזור 
טלפונים ודוא"ל  I  צור קשר 
מענה תוכן מהמומחים שלנו