העת החדשה א': מסורת ומודרניזציה בירושלים במאה ה-19

יו"ר: ישראל ברטל
חיים גורן: ירושלים ומעורבותן של מעצמות אירופה בארץ ישראל: הערכה מחודשת (ע)
מוסטפא עבאסי : מסורת ומודרניזציה בירושלים הערבית במאה ה- (ע)19
יוחאי בן-גדליה : מכוללוּת לכוללים: תמורות במבנה הארגוני של "היישוב" במאה ה-19 (ע)

לעיון בתכני כנס ימי ירושלים תשעד, נא ללחוץ כאן

ירושלים ומעורבותן של מעצמות אירופה בארץ ישראל: הערכה מחודשת
חיים גורן
המכללה האקדמית תל-חי
מחקר רב-שנים על אודות מעורבותן של מעצמות אירופה בארץ ישראל ב-120 השנים האחרונות לשלטון העות'מאני הוביל לדיון מחודש בשאלות, עד כמה הייתה ירושלים באמת חשובה למעצמות, ועד כמה ניתן לראות בפעילותן ובמעורבותן שגילו בעיר במאה ה-19 בבואה לעליית משמעותה לא רק בבמה המקומית אלא גם בבמה הגאופוליטית הבינלאומית, כפי שמניחים כמעט כמובן מאליו מרבית המחקרים שפורסמו בעשרות השנים האחרונות. האמנם תפסה ירושלים מקום כה חשוב ונכבד בשיקוליהן של המעצמות, בשיקוליהם של קובעי המדיניות, כפי שהמחקר המודרני נוטה לטעון? איזה מקום, אם בכלל, היה לה בשיקוליהם של קובעי המדיניות בבואם לשקול את השלכות ה"שאלה המזרחית" ולהתוות את פעילותם בהתאם?
 בדיקה לעומק של מקרי-מבחן רבים במסגרת אותה מעורבות מעידה על כך שלאף אחת מהמעצמות הפעילות – בריטניה, צרפת, רוסיה ופרוסיה (לימים גרמניה) – לא הייתה תכנית פעולה מסודרת לגבי ירושלים, שמקורה בהגדרה ברורה ומדויקת של אינטרסים ממלכתיים הנובעים ממעמדן הגאופוליטי, האסטרטגי או הכלכלי של העיר והארץ. למעשה ניתן להעריך את כל פעילותן במרוצת המאה ה-19 כתגובה לאירועים שונים או כניצול הזדמנויות ומצבים שיכלו לתרום לחיזוק מעמדן ועמדתן, בעיקר למול המעצמות היריבות. מכאן שירושלים תפסה מקום שולי בלבד בשיקוליהם של מעצבי המדיניות באותן מעצמות בבואם לתכנן את מהלכיהם הדיפלומטיים והצבאיים במזרח הקרוב.

Jerusalem and the European Powers’ Involvement in Palestine:
New Perspectives
Haim Goren
Tel-Hai College
Many years of studying the European powers’ involvement in Palestine during the last 120 years of Ottoman rule has led me to reevaluate their interest in the city and the extent to which their activity and involvement in the 19th century reflected an increase in Jerusalem's importance and significance, not only locally, but also internationally and geopolitically. This approach has been accepted by most scholars of the last decades. Did Jerusalem actually play such an important and central role in the decision-making of policy by the leaders of the great European powers, as modern research tends to argue? What place, if any, did Jerusalem hold in the considerations of these leaders, when they came to consider the implications of the “Eastern Question” that would guide their activity?
 In light of an in-depth study of numerous “test-cases” of European involvement in Palestine, I argue that none of the active powers –  Britain, France, Russia, and Prussia (later Germany) – had either an organized plan concerning Jerusalem or a clear policy regarding state interests deriving from the geopolitical, strategic, or economic status of the country – and the city. In fact, I argue that all of their activity in the 19th century may be considered either a reaction to different events or the taking advantage of opportunities and situations that could contribute to strengthening their status and position, mainly when confronting the rival powers. Therefore, Jerusalem actually had only a marginal role in the considerations of the policy-making leaders of these powers when planning their diplomatic and military moves in the Near East.

 

 

מסורת ומודרניזציה בירושלים הערבית במאה ה-19
מוסטפא עבאסי
המכללה האקדמית תל-חי
במרוצת המאה ה-19, ובמיוחד במחצית השנייה שלה, הפכה ירושלים לעיר המרכזית בארץ   מבחינה פוליטית ודמוגרפית, נוסף על מעמדה הדתי שהיה איתן ומבוסס מאז ומתמיד.
צמיחתה של העיר באותה עת מעניינת במיוחד לאור העובדה ששאר הערים שהתפתחו בארץ בקצב דומה, כמו חיפה ויפו, היו ערי חוף. מסתבר שבעוד שערי פנים הארץ וגבה הר ידעו צמיחה איטית וזוחלת, זכתה ירושלים בתנופת גידול משמעותית ששינתה את פניה ללא הכר: מעיר קטנה, שאוכלוסייתה מנתה בשנת 1800 כ-8,750 נפש, היא הפכה בשנת 1900 לעיר הגדולה ביותר בארץ ישראל עם אוכלוסייה של כ-55,000 תושבים. גם בראשית המאה ה-20 נמשך גידולה, וב-1922 כבר חיו בה 62,600 נפשות.
בהרצאתי אני מתכוון לבחון את השינויים שחלו באוכלוסייה הערבית בעיר לקראת שלהי המאה ה-19, תוך בדיקת כמה שאלות מרכזיות:
אילו תמורות דמוגרפיות עברו על אוכלוסייה זו?
במה התאפיין הרכבה החברתי של האוכלוסייה הערבית בעיר?
מה היו השינויים שחלו במקורות הכלכליים של האוכלוסייה הערבית באותו זמן, וכיצד הם השפיעו על התרחבות הרבעים הערביים?
מה היו השינויים שחלו במבנה השכונות הערביות?

 

Tradition and Modernization in Arab Jerusalem in the 19th Century
Mustafa Abbasi
Tel-Hai College
During the 19th century, and especially in its second half, Jerusalem became a main city in the country politically and demographically, in addition to its religious status, which was as firm and well-established as it had always been.
The flourishing of the city at that time is especially interesting in view of the fact that other cities in the country that developed at a similar rate, such as Haifa and Jaffa, were coastal cities. It seems that while the cities in the interior of the country and on the mountain slopes developed at a slower rate, Jerusalem was favored with a significant growth that changed its appearance beyond recognition. From a small city in 1800, with a population of about 8,750 persons, it became the largest city in Palestine in 1900, with a population of 55,000 inhabitants, and in the 20th century, until 1922, it numbered 62,600.
In my lecture I will examine the changes that occurred in the Arab population in the city toward the end of the 19th century by addressing a number of central questions:
What demographic changes were undergone by this population?
What were the characteristics of the social composition of the Arab population in the city?
What changes occurred in the economic resources of the Arab population at that time, and how did they influence the expansion of the city’s Arab quarters?

 

מכוללוּת לכוללים: תמורות במבנה הארגוני של "היישוב" במאה ה-19
יוחאי בן-גדליה
האוניברסיטה העברית והארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי
"המאה ה-19  הארוכה" נתפסת כעידן בו נע היישוב היהודי בירושלים בין מסורת למודרנה. בהרצאה בכוונתי להסיט את הדיון במסורת/מודרנה מתמורות אידיאולוגיות (השכלה, לאומיות, אורתודוקסיה), גיאוגרפיות ("היציאה מן החומות") וטכנולוגיות-כלכליות, ולהתמקד, בעקבות יעקב כ"ץ, בתמורות חברתיות וארגוניות, המציבות אלטרנטיבה ל"חברה המסורתית".
"כוללות ירושלים" של ראשית המאה ה-19 הייתה קורפורציה יהודית אחת, שפעלה במסגרת המארג השלטוני העות'מאני. סמוך לאמצע המאה כבר פעלו בירושלים מספר כוללים רגיונליים, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה אנו מוצאים בעיר עשרות רבות של כוללים. בהרצאה אבקש לרדת לשורשם של הפיצולים המבניים, תוך כריכת הדיון באופני ההתאגדות ובמעמד המשפטי של היהודים בירושלים בסוגיות של חדירה אירופאית, מודרניזציה וחילון. טענתי היא שהמונח 'כולל' באמצע המאה מתייחס לשני מבנים ארגוניים שונים בתכלית, האחד מסורתי והשני מודרני. בכוונתי לעמוד על ההבדלים בין דפוסי ההתאגדות השונים ועל התנאים המיוחדים שהביאו להתפתחותם. 
לאחר סקירת המבנים הארגוניים השונים, תוך דיון משווה בתופעות מקבילות בעולם היהודי באותה עת, אתייחס להבדל בין האשכנזים, בהם רווח הפיצול, לבין הספרדים, בהם פיצול זה כמעט שלא היה קיים. לסיום אעמוד על השפעת התהליכים האדמיניסטרטיביים על התודעה והזהות, תוך הצעת מודל חלופי לחילון הקהילה, שנושאיו נמנו באופן פרדוקסלי על שורות האורתודוקסיה הקנאית.


From Corporation to Kollel: Changes in the Administrative Structure of the 19th-Century Yishuv 
Yochai Ben-Ghedalia
Hebrew University of Jerusalem and
the Central Archives for the History of the Jewish People
This lecture will shift the focus of the usual portrayal of tradition vs. modernity in Jerusalem’s Jewish Yishuv in “the long 19th century” from ideological, geographical, and technological changes to the social and administrative innovations that challenged Jewish “traditional society.” As a single, unified, corporation in the early 19th century, Jerusalem’s Jewish community was divided by mid-century into several administrative bodies, or kollelim. By the eve of WWI, Jerusalem had dozens of such kollelim. The lecture traces the origins of these developments through the lens of Europe’s penetration of the East, and the processes of modernization and secularization. I claim that at mid-century the term kollel referred to two entirely different kinsa od administrative structures, one traditional and one modern.
After examining the different patterns of association and the particular circumstances that led to their formation, I will compare them to contemporary administrative processes in other Jewish communities. An explanation will be offered for the differences between the European Jews, for whom this administrative split was common, and the Ottoman Jews, for whom it was rare. Finally, the impact of these administrative changes on the identity of the Yishuv will be examined, offering a new model for its modernization and secularization, promoted, paradoxically,
by ultra-Orthodox elements.s
.

הדפסשלח לחבר
Bookmark and Share
תקצירי המושבים הנוספים
העת העתיקה א' בית ראשון ובית שני
העת העתיקה ב': התקופה הרומית-ביזנטית
אקולוגיה ומים
התרבות בירושלים לדורותיה
חידושים בארכאולוגיה של ירושלים לפני תקופת המקרא ובמהלכה
מירושלים לאליה קפיטולינה – חורבן והתחדשות
ירושלים בתקופה המוסלמית הקדומה
ירושלים מימי האיובים ועד העות'מאנים
הרים סביב: הרי ירושלים וקדושתם לשלוש הדתות
ירושלים: סמל ודימוי