נוף ופוליטיקה: ירושלים, 1967–2012

יו"ר: אלחנן ריינר
אלונה ניצן-שיפטן לחקוק ולחוקק: קילוף, חישוף ועיצוב מודרני של נוף קדומים (ע)
לארי אברמסון על חורבות ירושלים: טיול ביקורתי בדרך בגין (ע)
אריאל הירשפלד "עוקרת עצים": ירושלים ויחסה לשורשים (ע)

לעיון בתכני כנס ימי ירושלים תשעד, נא ללחוץ כאן

לחקוק ולחוקק: קילוף, חישוף ועיצוב מודרני של נוף קדומים
אלונה נצן-שיפטן
הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל
ביוני 1967, עוד לפני ששכחו הקרבות בצפון, הורה ראש העיר טדי קולק לפנות את הגדרות שבתרו את ירושלים במשך תשע-עשרה שנים,לקלף את חומות העיר ולפנות את השטח שסביבן ממבנים שלדבריו "עוותו את דמותה של העיר שנים רבות". פעולות ההרס הכשירו את הקרקע להתקנת חגורת פארקים ירוקה סביב החומות. את חזון "החגורה הירוקה" ייחס קולק למתכנני המנדט הבריטי, ששאפו לבודד את העיר העתיקה במטרה להדגיש את משמעותה כ"רעיון ויזואלי". אם ייחודה של ירושלים עבור העולם מגולם ביופיה האוניברסלי, הסיק קולק, אזי טיפוחו של יופי זה יבסס את תפקידה של ישראל כשומרת הסף של העיר הקדושה עבור אזרחי העולם. את המשימה הפקיד קולק בידי אדריכלים ומתכננים, שעצבו תחת שרביטו את האגן היוזואלי של העיר העתיקה, כלומר, את הנופים הדרמטיים שדמיין המערב כמקור יופיה האוריינטלי של העיר.
כיצד לייצר באזור סְפר מדורדר חוויה של נוף קדומים?  זאת ועוד: כיצד לגשר בין אידאלים קולוניאליים שהוקעו עד כה כסנטימנטליים ותכנון עדכני בעל תוקף מדעי?  במאמר זה נטען כי תכנון הגן הלאומי סביב חומות העיר העתיקה נענה לאתגרים אלה.  אריה דביר, אדריכל רשות הגנים הלאומיים, חזר באותה תקופה מהכשרה מקצועית בארצות הברית עם שניים ממחוללי מהפכת שנות השישים באדריכלות נוף מודרנית: לורנס הלפרין ויאן מקהארג. לטענתנו, מתודות העבודה החדשות של דביר אִפשרו תכנון מערכתי של הגן הלאומי, תכנון שהסדיר את המשכיות החגורה הירוקה, את חישוף תנ"כיותה ואת חקיקתה הסטטוטורית כגן לאומי על אף עירוניותו ושימושי הקרקע הרבים הכלולים בו.


To Inscribe and Statutorize: The Peeling, Exposure, and Design of Ancient Landscape
Alona Nitzan-Shiftan
The Technion – Israel Institute of Technology
In June 1967, before the war ended, Mayor Teddy Kollek demanded to remove all the fences that divided Jerusalem for 19 years, to peel the city walls and to clear the grounds around them of structures that, according to Kollek, “twisted the image of the city for long years.”  The demolitionwork prepared the ground for a belt of parks around the walls.  Kollek attributed “the green belt” vision to the British Mandate planners of Jerusalem, who wanted to isolate the Old City in order to emphasize its meaning as “a visual idea.”  If the uniqueness of Jerusalem is embodiedin its universal beauty, Kollek concluded, then the care forthis landscape  would establish Israel as the custodian of the Holy City for the world’s citizenry.  Kollek entrusted this mission toarchitects and planners who,under his watchful eye,shaped the visual basin of the Old City, that is, the dramatic landscapes the West imagined as the origin of Jerusalem’s oriental beauty.
 How could one produce the experience of ancient landscape in a devastated border zone?  Moreover, how could planners bridge the gap

between colonial ideals that were hitherto criticized for being sentimental and the scientifically authorized, updated, planning?  We argue that the design of the ntional park surrounding Jerusalem’scity walls addressed these challenges.  Arieh Dvir, the architect of the National Parks Authority, returned at that time from training in the USA with two of the landscape architects who revolutionized modern landscape architecture in the 1960s, namely, Lawrence Halprin and Ian McHarg.  We argue that his new methodologies enabled a systemic planning of the national park, planning that ordered the continuity of the green belt, the exposure of its biblical culture, and the statutory status of the park despite its urbanity and the many land uses it contains.

 

על חורבות ירושלים: טיול ביקורתי בדרך בגין
לארי אברמסון
שנקר, בי"ס גבוה להנדסה ולעיצוב
דרך בגין היא הציר התעבורתי והסֶמיוטי של ירושלים החדשה, המערבית. היא מובילה את נוסעיה אל תוככי העיר, מפזרת אותם בין מחלפיה, גשריה ומנהרותיה. בה בעת היא מובילה את העיר אל תוכם: היא אוטוסטרדה רב-מסלולית של דימויים מעצבי תודעה. דימוייה כולם שיעתוקים וייצוגים תחליפיים של ירושלים העתיקה – ה"מקורית" – הלכודה במזרח בסבך בלתי-פתיר של תיאולוגיה ופוליטיקה. מנגד "הר הבית" האחד והיחיד שבמזרח ניצבים "הרי בית" רבים במערב, שרשרת של מקדשים חילוניים אלטרנטיביים – הר הרצל, הכנסת, בית המשפט העליון, מוזיאון ישראל, האוניברסיטה העברית בגבעת רם. דרך בגין מספחת בדיעבד את כל המונומנטים הוותיקים הללו, ומצרפת אותם אל שלל מונומנטים חדשים, כמו קניון ירושלים שבמַלחה ומרכז תעשיית הטכנולוגיה העילית שבהר חוצבים.
 "הר הבית" החלופי הראשון במעלה הוא דגם ירושלים בימי בית שני, שהוקם בתחילת שנות ה-60 בשטח מלון הולילנד והתנשא שם לימים מעל נתיבו של דרך בגין, עד שהועבר לפני שנים מספר למתחם מוזיאון ישראל. דגם הולילנד, יותר משהוא מדגים את חיי העיר בתקופת בית שני, מדגים את התודעה העצמית של ירושלים המודרנית: בבואה לייצג את עצמה, ירושלים החדשה פונה אל ירושלים העתיקה, אל העיר שאיננה עוד, אל המקדש שחרב, ומציעה את החורבה כדגם המכונן של העיר.
 הרצאה זו מתייחסת אל דרך בגין כאל ייצוג משוכלל ורב-מימדי של האוטופיה הציונית, ונערכת כטיול ביקורתי בין התמונות האידיליות והדימויים הסינתטיים אותם מציגה הדרך לעיניהם החולפות ביעף של צופיה.

 


On the Ruins of Jerusalem: A Critical Tour of Begin Highway
Larry Abramson
Shenkar College of Engineering and Design

Begin Highway is the transportational and semiotic axis of new, west Jerusalem. It leads its travelers into the city,dispatching them along its overpasses, on its bridges, and through its tunnels. At the same time it leads the city into them, a multi-tracked highway of consciousness creating images. New Jerusalem’s images are all reproductions and surrogate representations of ancient Jerusalem, that “original” city in the east trapped in an impossible knot of theology and politics. Opposite that one and only “Temple Mount” in the east there stand many “temple mounts” in the west, a chain of alternative secular temples: Mount Herzl, the Knesset, the Supreme Court, the Israel Museum, the Hebrew University’s Givat Ram campus. Begin Highway annexes all these existing monuments, adding them to an array of new ones, such as the Jerusalem mall in Malḥa and the Har-Ḥotzvim hi-tech campus.
The supreme alternative “temple mount” is the model of Second Temple Jerusalem, originally built on the grounds of the Holyland Hotel in the early 1960s and towering over the later Begin Highway, until it was moved

a few years ago to the grounds of the Israel Museum. The Holyland model, more than being a model of the Second Temple city, is a model of modern Jerusalem’s self-image: To represent its identity, new Jerusalem turns to ancient Jerusalem, to the city that no longer exists, to the destroyed Temple, and thus proposes the ruin as the foundational model of the city.
This paper examines the Begin Highway as a complex, multi-dimensional representation of the Zionist utopia, and is constructed as a critical tour through the idyllic vistas and simulated images presented to the passing eyes of the highway’s travelers.



 

"עוקרת עצים" – ירושלים ויחסה לשורשים
אריאל הירשפלד
האוניברסיטה העברית בירושלים
רעיון השורש, כלומר – הקשר הקבוע, הכרוך בחיים הבאים מן האדמה, זר לרוחה של ירושלים היהודית. אין הכוונה לחוסר יחס אל המקום בכלל, משום שהעיר היהודית, ובמיוחד באגפיה החרדיים, פיתחה יחס נרגש ומפותח מאד לאתרים של חיים ושל קדושה. הכוונה היא ליחס הקשור בעולם הצומח והשומר על זיקה חיונית עם האדמה, הן במובן הישיר והן במובן פיגורטיבי – כמו יחסה של תרבות החיים למקום ולאקלים המקומי. מתוך עימות מתמיד עם הפאנתאיזם המובלע באידאולוגיה הציונית, נותרה התרבות החרדית בתוך סירוב מתמיד להתייחס באורח עצמאי אל המקום כמושג ממשי המחייב יחס פעיל. היחס המיוחד הזה למקום ולאדמה קשור גם ליחס אל הגוף ואל הנשיות. העולם החרדי אינו עולם מנותק מן העיר היהודית כולה והוא משפיע עליה וניכר בעולמה וביחסה אל המקום שהיא שרויה בו.

Uprooting Trees” – Jerusalem and Its Connection to Roots
Ariel Hirschfeld
Hebrew University of Jerusalem
The idea of roots – permanent ties to life emanating from the earth – is foreign to the spirit of Jewish Jerusalem. This does not mean that there is no connection to the place in general, since the Jewish city, and especially its Ultra-Orthodox population, have developed an emotional and very sophisticated relationship with the city’s life and holiness. Rather, there is a connection to the flora that has preserved a vital tie with the earth, both directly and figuratively – as in the link between the culture of life and the local place and climate. By its constant confrontation with the pantheism enveloped in Zionist ideology, the Ultra-Orthodox culture has remained ensconced in a permanent refusal to relate to the city as a real concept requiring an active relationship. This special attitude toward the place and land are intertwined with the body and femininity. The Ultra-Orthodox world is not an island unto itself;  it leaves its mark and influence on Greater Jerusalem no less than it does on its own world.

הדפסשלח לחבר
Bookmark and Share
תקצירי המושבים הנוספים
העת העתיקה א' בית ראשון ובית שני
העת העתיקה ב': התקופה הרומית-ביזנטית
אקולוגיה ומים
התרבות בירושלים לדורותיה
חידושים בארכאולוגיה של ירושלים לפני תקופת המקרא ובמהלכה
מירושלים לאליה קפיטולינה – חורבן והתחדשות
ירושלים בתקופה המוסלמית הקדומה
ירושלים מימי האיובים ועד העות'מאנים
הרים סביב: הרי ירושלים וקדושתם לשלוש הדתות
ירושלים: סמל ודימוי