"אדם העיר": לא עבר. הווה ותמונת עתיד

יו"ר: מנחם קליין
בצלאל כהן - "על העיר שחוברה לה יחדי"ו": יחד חרדים, חילונים, דתיים, יהודים וערבים (ע)
אליאס חורי – החברה הפלסטינית במזרח ירושלים: מבט מבפנים (ע)
מירון בנבנישתי - חילוניות ירושלמית: אי-זהות כזהות (ע)

לעיון בתכני כנס ימי ירושלים תשעד, נא ללחוץ כאן

על העיר שחוברה לה יחדי"ו: יחד חרדים, חילונים, דתיים, יהודים וערבים
בצלאל כהן
"בית הספר למנהיגות חינוכית", מכון מנדל
מֵעבר להיותה של ירושלים הגדולה בערי ישראל, נראה שהיא גם מכילה בתוכה את הפסיפס התרבותי והאנושי העשיר ביותר בישראל. את העיר חולקים יחד יהודים וערבים; דתיים וחילונים; ציונים ואנטי-ציונים; אנשי רוח ואנשי עמל ומלאכה–המרכיבים יחד את סגנונה הייחודי של העיר. המטייל ברחובות ירושלים, משכונה לשכונה ומאזור לאזור, יבחין מדי פעם בשונוּת רבה באנשים שסביבו. את ייחודה זה של ירושלים, לעומת ערים אחרות,יותר הומוגניות, ניתן להגדיר בלשון חז"ל: "ירושלים לא נתחלקה לשבטים" (בבלי יומא יב ע"א)
ייתכן שרבגוניות זו של ירושלים היא סוד קסמה ותפארתה, אולם בה במידה היא עלולה להוות עילה מרכזית לקונפליקטים ולמאבקים תמידיים בין תושביה. אם אנו חפצים בטובתה של ירושלים ובשגשוגה, עלינו למצוא את הדרך שבה נציגיה של כל קבוצה בעיר יהיו קשובים וערניים גם לנקודת הראות ולצרכים של הקבוצות האחרות בעיר.
מצבה של ירושלים דינמי; רבות משכונות ירושלים שינו את צביונן עם השנים: אזורים מוזנחים הפכו לשכונות יוקרה, שכונות חילוניות הפכו לחרדיות ועוד כהנה וכהנה. דינמיות זו טומנת בחובה חששות רבים וגם תקוות סמויות, העלולים להקשות עוד יותר על שיח משותף הרואה את טובת העיר כולה על פלגיה השונים.
זהו האתגר הגדול העומד בפנינו למען עתידה של ירושלים ולמען עתידנו!


On a Reunited Jerusalem United: Ultra-Orthodox, Secular, Religious, Jews and Arabs Together
Bezalel Cohen
Mandel Insitute for Educational Leadership
Beyond Jerusalem being the largest city in Israel, it seems that it contains the richest cultural and human mosaic
in the country as well. The city is shared by Jews and Arabs, intellectuals and blue-collar workers – altogether lending it a special ambience. Anyone walking on the streets of Jerusalem, from neighborhood to neighborhood and from area to area, will at times notice the human diversity around him. Rabbinic literature describes Jerusalem’s uniqueness in comparison to other, more homogenous, cities: “Jerusalem was not divided into tribes” (Bavli Yoma 12a).
 Perhaps Jerusalem’s diversity is the secret of its charm and glory, but, by the same token, it could be the main cause of constant conflict and struggle among its inhabitants. If we desire Jerusalem’s prosperity and well-being, then we must find the way for the representatives of every group in the city to be attentive and aware of the

viewpoints and needs of its other groups.
 Jerusalem’s situation is dynamic; many of its neighborhoods have changed their character over the years: neglected areas have become expensive neighborhoods, secular ones have now become Ultra-Orthodox, etc. This dynamism engenders many fears, as well as hidden hopes, that could make it even harder to engage in a common dialogue regarding the good of the city as a whole, despite its fractious elements.
 This is the great challenge before us, for the future of Jerusalem and for our future!

 

חילוניות ירושלמית – אי זהות כזהות
מירון בנבנשתי
למה כל כנס הקשור בירושלים מעורר בי חשד שזהו עוד מבחן של נאמנות ל"ערכים יהודיים" במובנם הדתי או הפטריוטי? מפני שירושלים חדלה להיות מקום והפכה להיות  זעקת קרב, ואני מתרחק מכל המחלוקות ורק שואף לחיות בה  בשלווה, כמי שהפנים את רבגוניותה האנושית, הנחנקת תחת האובססיה לאחיזה אקסקלוסיווית.
  דומה שאין צורך לתאר את עוצמת הרגשות הגלומה במושג "שחרור ירושלים". ככלות הכול, שחרור קודשי האומה ב-1967 נתפס בעיני חוגים דתיים וחרדיים כבעל משמעות עמוקה יותר אפילו מיום העצמאות. אין ספק שחוויית שחרור ירושלים היא התשתית הרגשית והאידיאולוגית שעליה צמחה התרבות הפוליטית של "ארץ ישראל השלמה". וכשתרבות פוליטית זו הולכת ונעלמת – נאחזים שרידי נאמניה ב"שחרור ירושלים" כבמעוז אחרון, שעליו צריך לנהל מלחמת חורמה. החוגים החילוניים מתייחסים לירושלים בצורה אמביוולנטית. הם מאמינים שאפשר ליישב את הזיקה ל"ירושלים מאוחדת" עם תרבות פוליטית מערבית-ליברלית, שבתוכה ניתן אפילו למצוא נוסחה שתשים קץ לסכסוך על העיר. רבים ויתרו בייאושם על כל זיקה לירושלים והם נוטשים אותה, יורדים לתל-אביב ומשאירים את העיר שתשמש שדה מערכה בין קנאים לאומנים ודתיים – יהודים וערבים. עיר הקודש הפכה לשדה מערכה בין בני אור לבני חושך. מה לעשות בזיקתי האוניברסאלית לעיר הזאת, זו המכילה גם את זיקותיהם של אחרים וחיה בשלום עם מסורותיהם ותרבותם? אין לה מקום בזירה שבה כופרים בכך שירושלים היא יותר מאשר סך כל מרכיביה האתניים. לכן, אני, ירושלמי גזעי שכמותי, מוותר על זהותי והופך את אי זהותי – לזהות.


Jerusalem Secularism – Non-Identity as Identity
Meron Benvenisti
Why t does every conference on Jerusalem arouse my suspicion that this is but one more test of one’s religious or patriotic faithfulness to “Jewish values?” Because Jerusalem has ceased to be a place and has become a battlecry, and I stay far away from all controversies and wish only to live a quiet life in the city as someone who has internalized its human variegation, suffocating under the obsession to hold onto exclusivity.
 I don’t think there is a need to describe the power of emotions associated with the concept “the liberation of Jerusalem.” After all, the liberation of the nation’s holiness in 1967 was  perceived by religious and Ultra-Orthodox circles as deeply significant, even more significant than Independence Day. The experience of Jerusalem’s liberation is undoubtedly the emotional and ideological foundation on which the political culture of Greater Israel (ארץ ישראל השלמה) grew. And when this political culture disappears – the remains of those faithful to “The Liberation of Jerusalem” hold on to it like a last stand, for which they wage an all-out war. The secular circles relate to Jerusalem with ambivalence. They believe that it is possible to come to terms with a “United Jerusalem” via a liberal western political culture, in which it is even possible to find a formula that will put an end to the conflict over the city. Many have forfeited all ties with the city out of desperation, and they abandon it, leave for Tel Aviv and forsake the city, which will turn into a battlefield between ultra-nationalists and religious fanatics – both Jewish and Arab. The Holy City has turned into a battleground between the Sons of Light and the Sons of Darkness. What should I make of my universal connection to this city, which also has ties with others and lives in peace with their traditions and their culture? It has no place in an arena in which it is denied that Jerusalem is more than the sum of its ethnic parts. And so I, the authentic Jerusalemite that I am, revoke my identity and turn my non-identity – into identity.

 

הדפסשלח לחבר
Bookmark and Share
תקצירי המושבים הנוספים
העת העתיקה א' בית ראשון ובית שני
העת העתיקה ב': התקופה הרומית-ביזנטית
אקולוגיה ומים
התרבות בירושלים לדורותיה
חידושים בארכאולוגיה של ירושלים לפני תקופת המקרא ובמהלכה
מירושלים לאליה קפיטולינה – חורבן והתחדשות
ירושלים בתקופה המוסלמית הקדומה
ירושלים מימי האיובים ועד העות'מאנים
הרים סביב: הרי ירושלים וקדושתם לשלוש הדתות
ירושלים: סמל ודימוי