ירושלים בתקופה המוסלמית הקדומה

יו"ר: עמיקם אלעד
דניאלה טלמון-הלר ממוחמד ועד צלאח אלדין: תולדות ירושלים ומעמדה בתקופה המוסלמית הקדומה (ע)
מרים פרנקל "חומותיה ושומריה": חידוש היישוב היהודי בתקופה המוסלמית הראשונה (ע)
רוברט שיק : נוצרים ומוסלמים בירושלים בתקופה העבאסית (א)

לעיון בתכני כנס ימי ירושלים תשעד, נא ללחוץ כאן

ממוחמד ועד צלאח אלדין: תולדות ירושלים ומעמדה בתקופה המוסלמית הקדומה
דניאלה טלמון-הלר
אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
ב-27 לחודש רג'ב שנת 583 להג'רה (2 באוקטובר 1187) נכנס לירושלים צלאח אלדין, גיבור הג'האד נגד הצלבנים, והשיבהּ ברוב טקס לחיק האסלאם. התאריך שנבחר הוא היום שבו מציינים המוסלמים את מסע הלילה המופלא של הנביא מוחמד ממכה לירושלים, וממנה השמימה. גם המקומות שבהם ביקר צלאח אלדין אחרי ניצחונו, הר הבית וכנסיית הקבר, היו רוויים זיכרונות היסטוריים ומטען אידאולוגי: לפי המסורת המוסלמית הח'ליפה עומר אבן אלח'טאב פקד אותם מיד עם כיבוש העיר מידי הביזנטים בשנת 635 לסה"נ, והוא שקבע את מעמדם לדורות. כמה עשורים מאוחר יותר, בימי האומיים, הוקמו על הר הבית כיפת הסלע ומסגד אלאקצא – מהמבנים המפוארים והמקודשים ביותר בעולם האסלאם. בהרצאתי אסקור את תולדותיה של ירושלים הפרספקטיבה המוסלמית ואנתח את הבניית תפקידה הדתי לאורך התקופה המוסלמית הקדומה.

 


From Muhammad until Salah al-Din: The History and Status of Jerusalem in the Early Islamic Period
Daniella Talmon-Heller
Ben-Gurion University of the Negev
On the 27 of
the month of Rajab, 583 AH (October 2, 1187 AD), the hero of the jihad against the Crusaders, Salah al-Din, returned Jerusalem to the bosom of Islam. The festivities were held on “the day of ascension,” when Muslims celebrate the prophet Muhammad’s miraculous nocturnal journey from Mecca to Jerusalem, and from there to the heavens. The places Salah al-Din visited after his victory – al-Haram al-Sharif and the Church of the Holy Sepulchre – were also replete with historical memories and ideological significance: according to Muslim tradition, the caliph `Umar ibn al-Khatt?b visited these sites when he conquered the city from the Byzantines in 635 CE and fixed their status for generations to come. Several decades later, during the Ummayad caliphate, the Dome of the Rock and the al-Aqsa Mosque – two of the most magnificent and holiest buildings in the Islamic world – were established on the Temple Mount. In my lecture, I will survey the history of Jerusalem from the Muslim perspective and analyze the formation of the city’s religious role during the early
Islamic period
.

 
 
"חומותיה ושומריה": חידוש היישוב היהודי בירושלים בתקופה המוסלמית הראשונה
מרים פרנקל
האוניברסיטה העברית בירושלים
תחת השלטון הפאטמי קיבלו ישיבת ארץ ישראל שבירושלים והגאון העומד בראשה מעמד רשמי כמוסד ההנהגה הרשמי של הקהילות היהודיות בממלכה הפאטמית. המעמד המיוחד וחסר התקדים, אשר לו זכו ישיבת ארץ ישראל והגאון ואשר נכללו בו סמכויות שלטוניות רחבות, יצר למעשה סדר פוליטי חברתי חדש ועמו גם סביבות והקשרים חברתיים חדשים. הללו נזקקו לאמצעים שונים כדי לבטא זהות ולהבטיח לכידות חברתית. ההרצאה תעמוד על הדרכים שבהן ביקשה ההנהגה היהודית ליצור לגיטימציה לשלטונה, לכונן קשרי נאמנות ולהבטיח סולידריות ולכידות בקרב הקהילות היהודיות ברחבי הממלכה הפאטמית, שנמצאו כעת תחת חסותה.
 ההרצאה תצביע על המיתוס המכונן בדבר שיבת היהודים לירושלים אחרי כיבושי האסלאם, אשר הלך והתגבש בתקופה זו, ועל העלייה לרגל לירושלים בחגי הסתיו – שתי דרכים מרכזיות שנקט השלטון כדי לכונן את הלגיטימציה שלו. בתקופה זו התקיימה בירושלים עלייה לרגל נמרצת של יהודים, תופעה שיוחסה בדרך כלל להשפעות חיצוניות, בין אם להשפעת העלייה לרגל הנוצרית הפורחת בתקופה זו, בין אם להשפעת הזיארה המוסלמית ובין אם לתגובת-נגד למרכזיותה של ירושלים אצל "אבלי ציון" הקראים. הרצאה זו תבחן את העלייה לרגל היהודית לירושלים כתופעה חברתית פנים-יהודית ותנסה להצביע על המניעים והאינטרסים הפנימיים שהיו למנהיגי ישיבת ארץ ישראל לעצב תופעה זו, לארגנה ולתמוך בה.


 

“Its Walls and Protectors”: The Renewal of the Jewish Settlement in Jerusalem in the Early Islamic Period
Miriam Frenkel
Hebrew University of Jerusalem
Fatimid rule granted official status to the Jerusalem Yeshiva, under the helm of the Gaon, , recognizing it as the only authorized leadership institution  responsible for and representative of all Jewish communities within the Fatimid Empire. This unique and unprecedented status created a new political and social order as well as new social settings and networks.  We will examine the various means used by the Gaon and the Yeshiva in order to legitimate their newly acquired status by creating new bonds of loyalty, solidarity, and cohesiveness among the various Jewish communities in the Fatimid Empire.
The paper discusses two main issues: the creation and dissemination of the myth regarding the Jews’ return to Jerusalem after the Muslim conquest, and the massive Jewish pilgrimage to Jerusalem during the Tishri holidays. These were two main stratagems used by the Yeshiva authorities in order to establish its legitimation. The Jewish pilgrimage to Jerusalem during this period, usually explained as a result of external influences, be it the flourishing Christian pilgrimage in this period, the Muslim Ziy?rat, or a counter-reaction to the centrality of Jerusalem by the Karaite “Mourners of Zion,” will be studied as an internal Jewish phenomenon destined to strengthenthe new Jewish authority.

Christians and Muslims in Jerusalem during the Abbasid Period
Robert Schick
University of Bamberg
By the time of the Abbasid revolution in 749–750 CE, the large-scale building activities of the Umayyads around the Masjid al-Aqsa compound had given Jerusalem an Islamic identity, although it remained an overwhelmingly Christian city demographically. In the following two centuries of the Abbasid period, the Muslim population grew, although the city did not receive the same degree of prominent attention from the Abbasid caliphs in Baghdad. The fortunes of the Christians declined, punctuated by the destructive impact of the civil war between al-Amin and al-Ma’mun after the death of Harun al-Rashid in 809 and later disruptions under Tulunid and Ikhshid rule, culminating in violent clashes between Christians and Muslims in the 10th century. At the time of the Fatimid invasion of Palestine in 970 CE, Jerusalem had become a markedly Muslim city.


נוצרים ומוסלמים בירושלים בתקופה העבאסית
רוברט שׁיק
אוניברסיטת במברג, גרמניה
עד המרד העבאסי בשנים 749–750 לסה"נ, מפעלי הבנייה רחבי-ההיקף של השלטון האומאי מסביב למתחם מסג'ד אל-אקצא העניקו לירושלים זהות אסלאמית, אף-על-פי שהעיר עוד הכילה רוב נוצרי מוחלט. במאתיים השנים הבאות, בתקופה העבאסית, גדלה האוכלוסייה המוסלמית, אם כי העיר לא זכתה עתה לאותה מידה של הכרה מטעם הכליפים העבאסיים בבגדד. גורל הנוצרים ירד בתקופה זו, ויש להוסיף לתהליך זה את ההשפעה ההרסנית של מלחמת האזרחים שהתנהלה בין אל-אמין ואל-מאמון לאחר מותו של הארון אר-רשיד בשנת 809 ולאחר ההתפרעויות תחת שלטון הטולונידים והאיח'שידים, שהגיעו לשיאן בהתנקשויות אלימות בין הנוצרים לבין המוסלמים במאה העשירית. בשעת הכיבוש הפאטימית של ארץ ישראל בשנת 970 לסה"נ, ירושלים כבר נשאה אופי של עיר מוסלמית.

הדפסשלח לחבר
Bookmark and Share
תקצירי המושבים הנוספים
העת העתיקה א' בית ראשון ובית שני
העת העתיקה ב': התקופה הרומית-ביזנטית
אקולוגיה ומים
התרבות בירושלים לדורותיה
חידושים בארכאולוגיה של ירושלים לפני תקופת המקרא ובמהלכה
מירושלים לאליה קפיטולינה – חורבן והתחדשות
ירושלים מימי האיובים ועד העות'מאנים
הרים סביב: הרי ירושלים וקדושתם לשלוש הדתות
ירושלים: סמל ודימוי
ארכאולוגיה ופוליטיקה - ההתפתחויות המדיניות בארץ ישראל בעת החדשה (1799–1948)