ירושלים מימי האיובים ועד העות'מאנים

יו"ר מרים רוזן-איילון
איריס שגריר : הפולחן הקתולי בירושלים הצלבנית: בין מסורת לחידוש (ע)
נמרוד לוז : מיופיה, היפראופיה וקורטוב של גאווה מקומית: נופה של ירושלים הממלוכית בתיאוריו של מג'יר אלדין (ע)
אמנון כהן : ההיה היישוב היהודי אי בודד בחברה המוסלמית? קווים למערכת הגילדות בירושלים העות'מאנית (ע)

לעיון בתכני כנס ימי ירושלים תשעד, נא ללחוץ כאן

הפולחן הקתולי בירושלים הצלבנית: בין מסורת לחידוש
איריס שגריר
האוניברסיטה הפתוחה
טקסי הפולחן בכנסיית הקבר הצלבנית בירושלים היו מרכיב מרכזי בחייה הדתיים של הבירה הנוצרית החדשה במזרח. אחרי מאות שנים של שלטון מוסלמי ושל מסורת פולחן נוצרית-מזרחית באתרים הקדושים, הטקסים החיו את הדרמה הנוצרית בשילוב מאלף של זמן ומקום בתוך מרחב עירוני שהוגדר מחדש לצרכי הליטורגיה הקתולית. על בסיס ניתוח של טקסטים שמקורם בירושלים של מהמאה ה-12, ובהם ספרי תפילה, תיאורי עולי רגל וחיבורים נרטיביים, הרצאה זו  תבחן כיצד עוצב מערך החגיגות והתהלוכות בידי שליטיה החדשים של העיר, את האילוצים, המסורת והשאיפות שמילאו תפקיד במאמץ היצירתי הזה, ואת תפקידה של הליטורגיה בהגדרת מעמדן של הקהילה והעיר.


Catholic Ritual in Crusader Jerusalem: Continuity and Change
Iris Shagrir
Open University of Israel
The ritual ceremonies in the Church of the Holy Sepulchre in Jerusalem became a central part of the religious life of the new Christian capital.  After centuries of Muslim rule and Eastern Orthodox tradition, the ceremonies revived the Christian drama in an exciting conjunction of time and place, within a sacred urban space redefined for Catholic liturgy. Based on an examination of 12th-century texts originating in the Church of the Holy Sepulchre, including prayerbooks, pilgrims' accounts and narrative sources, my presentation will explore how the new rulers created their triumphant celebrations in the city, as well as the constraints, traditions, and aspirations that played a part in their creative effort, and the role of liturgy in defining the status of the community and the city.

 

מיופיה, היפראופיה וקורטוב של גאווה מקומית: נופה של ירושלים הממלוכית בתיאוריו של מג'יר אלדין
נמרוד לוז
מכללת הגליל המערבי
הנוף אינו רק חלק של טבע הנמצא שם בחוץ. הנוף הוא יצירה המתהווה תדירות ויש בה מרכיבים פוליטיים, כלכליים ואידאולוגיים משום שהיא נוצרת מעמלם של פרטים, קבוצות וחברה על בסיס תרבותם והאופן שבו הם מבקשים להציג את עצמם בעולם. הנוף נתון תמיד לפרשנות ודרך הצגתו מלמדת לא רק על מה שאכן מתקיים כשלעצמו, אלא גם עלינו המפרשים. בהרצאה זו אציג את נופה של ירושלים בתקופה הממלוכית כפי שהוא נפרש בפנינו בכתיבתו של מחבר בן העיר, השופט מג'יר אלדין אלחנבלי אלעליימי. לאחר הצגת קווים ביוגרפיים של המחבר, אדון באופן שבו הוא מתאר את ירושלים בימיו: מהם הדגשים בתיאורו, מהם החורים השחורים אליהם אינו מתייחס כלל, ומהם  הפערים הבולטים בין דרך תיאורו את העיר למפת העיר הריאלית בימיו. סוגייה זו עקרונית ומהותית לכל דיון ביקורתי באשר לקשר שאותו ברצוני להציג במסגרת זו בין טקסט, קונטקסט עירוני לתהליכי עיצוב הנוף.

 

Myopia, Hyperopia, and an Iota of Local Patriotism: The Landscape of Mamluk Jerusalem in
Mujir al-Din's Descriptions
 Nimrod Luz
Western Galilee College
Landscape is not
just a part of nature that is simply out there. It is a process that entails political, economic, and ideological components, as it  reflects the ways through which individuals, groups, and societies aspire to represent themselves in the world. Landscape is always open to interpretation, and the way it is narrated informs us not only about the landscape itself but about the narrator as well. In this lecture, I will briefly sketch the main features of Mamluk Jerusalem’s landscape as narrated by Mujir al-Din al-Hanbali al-Ulaymi – our main textual source for the period. Following a short biographical introduction, I will discuss his portrayal of the city: What are the main landmarks that attracted his attention? What are the black holes that he failed to mention? This will be followed by a comparative analysis of Mujir al-Din's Jerusalem and a more realistic contemporary urban map. This exercise is surely a pertinent and highly important issue in any critical discussion of text, context, and landscape.

 

ההיה היישוב היהודי אי בודד בחברה המוסלמית? קווים למערכת הגילדות בירושלים העות'מאנית
אמנון כהן
האוניברסיטה העברית בירושלים
הגישה ההיסטורית המקובלת אצלנו באוניברסיטאות (ולא רק בהן) היא ללמוד וללמד בנפרד את תולדות עם ישראל בתקופות השונות. למעשה, עיקר תשומת הלב בחוגי ההיסטוריה השונים הוא לרוב האוכלוסייה הנוצרית, המוסלמית וכיוצא בזאת, ומטבע הדברים נדחק או נמחק מקומם של המיעוטים האתניים והדתיים, ובכללם היהודים. כך גם ב"מזרחנות", שממנה אני בא.
במחקרי על התקופה העות'מאנית, חקרתי גם את המערכת הכלכלית בארץ ישראל בין המאות ה-16 וה-20, ואז גיליתי כי המיעוט היהודי בירושלים, למרות היותו נבדל מהכלל מבחינות שונות, ואף נחשב, לפי ההגדרה, לנחות-דרגה, היה חלק ממערכת הגילדות המסורתית. במשך 400 שנה יהודים היו פעילים בירושלים, לא רק בתפילה, בקיבוץ נדבות ובתלמוד תורה, אלא אף היו חלק בלתי נפרד ממערכת הגילדות, הן במקצועות "מיוחסים" כמו רופאים והן במקצועות פחות נוצצים כמסגרים או חייטים. בתחום זה של חיי היומיום הם נתפסו כשווי דרגה לבעלי המקצוע והמלאכה המוסלמים, ולעתים אף הגיעו לכדי דרגה גבוהה מאחיהם למקצוע. בדרך כלל היו הם שווים בזכויות ובחובות לשאר חברי הגילדה, ורק במקרים חריגים נתפסו כחטיבה נפרדת.



Was the Jewish Community a Secluded  Minority? Some General Features of the Guild System in Ottoman Jerusalem
Amnon Cohen
Hebrew University of Jerusalem

Israeli universities tend to regard Jewish History as a separate arm of research and teaching. The departments of “History,” generally speaking, focus mainly on the vast majority of the Christian, Muslim, and other relevant populations, and thus the role played by the ethnic or religious minorities, Jews included, is quite naturally marginalized, to say the least. The same logic prevails in the field of my professional interest, usually referred to as “Oriental Studies”.
In the course of my research of Ottoman history, I have been engaged in a detailed study of the economic system in Ottoman Jerusalem (16th–20th centuries). I came to realize that the members of the Jewish community , though clearly different from the general society in many respects, and in principle regarded as inferior to the Muslim majority, were referred to as part and parcel of the traditional guild system. In the course of 400 years of Ottoman rule, Jews were not only involved in religious studies and practice, but also constituted an important element in a variety of professions within the general system, not only as highly regarded physicians, but also as members of less distinguished professions, such as blacksmiths and tailors. In daily life they were considered equal to their Muslim colleagues, and at times even reached the highest position, as heads of the guild. Generally speaking, these Jewish members of the professional guilds enjoyed equality in both rights and obligations, and only seldomly were regarded as a sub-unit within the relevant guild.

הדפסשלח לחבר
Bookmark and Share
תקצירי המושבים הנוספים
העת העתיקה א' בית ראשון ובית שני
העת העתיקה ב': התקופה הרומית-ביזנטית
אקולוגיה ומים
התרבות בירושלים לדורותיה
חידושים בארכאולוגיה של ירושלים לפני תקופת המקרא ובמהלכה
מירושלים לאליה קפיטולינה – חורבן והתחדשות
ירושלים בתקופה המוסלמית הקדומה
הרים סביב: הרי ירושלים וקדושתם לשלוש הדתות
ירושלים: סמל ודימוי
ארכאולוגיה ופוליטיקה - ההתפתחויות המדיניות בארץ ישראל בעת החדשה (1799–1948)