ירושלים: סמל ודימוי

יו"ר: רינה טלגם
ביאנקה קוחנל :מסעות ירושלים לאירופה (ע)
קטרין קוג'מן-אפל עיר הקודש מזויות שונות: קרטוגרפיה ודיאגרמות בעבודתו של קרשקש אברהם (מיורקה, 1375) (א)
אנאבל וורטון : פרוטסטנטים ויהדות חומרית (א)
רחל מילשטיין: רבדים בייצוג החזותי של "בית אל-מקדס" (ע)

לעיון בתכני כנס ימי ירושלים תשעד, נא ללחוץ כאן

מסעות ירושלים לאירופה
ביאנקה קוחנל
האוניברסיטה העברית בירושלים
הרצאתי תעסוק ב"העתקות" של ירושלים מחוץ לארץ הקודש. אלו הן דימויים מונומנטליים של המקומות הקדושים באמצעות מבני הזיכרון שלהם. הבניינים ניכרים כ"העתקים" לא רק בזכות צורתם הדומה למקור בירושלים, אלא גם בזכות כתובות או תיאורים הכתובים של האירועים המקנים קדושה למקומות אלה, בציור או בפיסול. כל אלה נתונים בנוף שדומה או שנעשה דומה לטופוגרפיה הירושלמית המקורית – ועל ידי כך נוצר מתחם עלייה לרגל אלטרנטיבי לירושלים. מתחמים אלה נבנו באירופה מאז ראשית ימי הביניים במידות ובעוצמות שונות, בכפוף לתנאים ההיסטוריים ולהעדפות המקומיות. הרצאתי תתמקד בדוגמאות אחדות מגרמניה (למשל, אייכשטדט וגרליץ).

Jerusalem’s Journeys to Europe
Bianca Kühnel
Hebrew University of Jerusalem
The lecture will deal with transpositions of Jerusalem outside the Holy Land. These are monumental renderings of holy places in their respective memorial architectures. The buildings are recognizable as “copies“ owing not only to the characteristic shapes resembling the originals in Jerusalem, but also  to inscriptions or narrative depictions of the events that confer holiness on the respective places, either through painting or sculpture. All of these are arranged in a landscape similar or made to become similar to the original Jerusalemite topography, thus creating a pilgrimage complex that serves as an alternative to Jerusalem. Such complexes were built in Europe since the early Middle Ages in different scales and intensities depending on historical conditions and local preferences. The lecture will concentrate on a few examples from Germany (e.g., Eichstätt, Görlitz).


 

Visualizing Holy Sites for Different Patrons: Cartography and Diagrams in the Work of Cresques Abraham (Mallorca, c. 1375)
Katrin Kogman-Appel
Ben-Gurion University of the Negev
The Jewish Mallorcan map maker Cresques Abraham (1325 –1387) is known from several pieces documentary evidence suggesting that he is to be identified with “Elisha ben Abraham Bevenisti, known by the name Cresques,” the scribe and illuminator of the Hebrew Farhi Bible. He is, however, most prominently associated with the so-called Catalan Atlas in Paris, produced in c. 1375 for the Crown Prince of Aragon. A closer look at and comparison of the decoration of the two works confirm that Cresques was Elisha and enable us to define him not merely as a colorist working together with other craftsmen in the King’s service, as hitherto assumed, but as an erudite Sefardic intellectual and scientist who may very well have been actively involved in authoring the details of the Atlas’s imagery.
My proposed paper will take a close look at the representation of the Holy Land in this atlas. Geographically and topographically, the area of Palestine and Jerusalem on the Catalan Atlas reflects the scientific standard of contemporaneous portolan charts. In political and cultural terms, however, I argue that Cresques’s approach was influenced by his Jewish background. In the Farhi manuscript, which was created for his and his family’s use, Cresques added six pages of diagrams representing the Jerusalem Temple. Far more elaborate and detailed than other Sefardic Temple images, these pages offer yet another window onto Jerusalem and its spiritual centrality. For example, instead of focusing merely on the messianic aspects of the Temple image, Cresques adds to the iconography a historical dimension, which, I shall argue, is rooted in his scientific and cartographic interests
.

 

עיר הקודש מזויות שונות: קרטוגרפיה ודיאגרמות בעבודתו של קרשקש אברהם (מיורקה, 1375)
קטרין קוג'מן-אפל
אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
הקרטוגרף היהודי קרשקש אברהם (1325–1387) מוּכר מתעודות שונות שמהן עולה כי הוא אינו אלא "אלישע בן אברהם בבניסטי, המכונה קרשקש," החתום כַסופר והמאייר של תנ"ך פרחי. יצירתו המפורסמת ביותר היא האטלס הקטאלני, אותו הכין עבור נצר הכתר של אַרַגון. השוואה בין דגמי העיטור בשתי היצירות מאששת את זיהויו של קרשקש כאלישע, וניתוח של שתיהן, זו לצד זו, מאפשר להגדיר את קרשקש לאו דווקא כאומן בשרות המלך אשר הניח את הצבע על גבי דפי האטלס, כפי שהמחקר תיאר אותו עד כה, אלא כמדען ואינטלקטואל ספרדי אשר היה מעורב באופן פעיל בעיצוב האיקונוגרפי של האטלס.
 ההרצאה המוצעת תבחן קודם כל את ייצוג אזור ארץ ישראל באטלס. מבחינה גיאוגרפית וטופוגרפית, תיאור הארץ וירושלים משקף את הידע המדעי העדכני לתקופה ודומה לזה המצוי במפות פורטולאניות אשר התפתחו במאה ה-14. אך בחינת המרכיבים הפוליטים והתרבותיים הכלולים בייצוג מגלה מידה מסוימת של השפעה של זהותו היהודית של קרשקש בבחירת מרכיבי התיאור. לעומת הצמצום בייצוגו של ירושלים כמרכז באטלס, בכתב-יד פרחי, אשר אלישע העתיק לצרכיו האישיים ולמשפחתו הקרובה, משתרע על פני שישה עמודים תיאור של פרטי המקדש – תיאור מפורט בהרבה מזה של תיאורי מקדש ספרדיים אחרים. ששת העמודים הללו פותחים צוהר נוסף על ירושלים ומרכזיותה הרוחנית. למשל, בשעה שתיאורי מקדש אחרים באמנות היהודית מרוכזים בהבטים אסכטולוגיים, קרשקש מוסיף לתיאורו ממד היסטורי ששורשיו נטועים בהתעניינותו המדעית בהיסטוריה ובקרטוגרפיה.

רבדים בייצוג החזותי של "בית אל-מקדס"
רחל מילשטיין
האוניברסיטה העברית
סמל אמיתי ומוצלח, לפי דבריו של פרופ' גרשום שלום, הוא מעט המחזיק את המרובה, דימוי אחד בעל כמה רבדים של משמעות. מושג רב-ממדי כזה, סמל במלוא מובן המילה, הוא "בית אל-מקדס", ולא רק על שום התייחסותו הסימולטנית הן אל העיר כמכלול יישובי והן אל המתחם המקודש אשר בתוכה. העיר כולה, ובמיוחד אל-חרם אל-שריף, נתפסים כצומת, מקום מעבר ומקום מפגש בין עבר ועתיד, בין שמיים וארץ. בהתאם לכך, מוצג החרם כתבנית רב-שכבתית הן בזמן והן במרחב. שלושה רבדים משמשים בערבוביה בייצוגים הסמליים של ירושלים והחרם: רובד היסטורי או מיתולוגי, רובד פוליטי ורובד אסכטולוגי. בתקופות שונות מודגשים יותר היבטים אלו או אחרים, בהתאם להקשר ההיסטורי והפוליטי ובהתאם לסוג הטקסט אשר בו מופיע הייצוג החזותי. מערכת הדימויים החזותיים של ירושלים ושל הר הבית כוללת: עץ ומנורה; כנפי מלאכים; כיפה, שרשרת, אבני-חן ופריטים אדריכליים; מאזניים, גשר שהוא "דרך הישר", לבירינט ושערים. המכנה המשותף של דימויים אלו הוא המשמעות המופשטת של המושג "מקדש" הגלומה בהם, יחד עם הזיכרון המיתולוגי של שלמה המלך, בונה המקדש. דמותו של שלמה אף מופיעה באיורים בעלי אופי נרטיבי בתוך תבנית אדריכלית רב-שכבתית, שמרכיביה מייצגים את חלקי הקוסמוס, תחתונים ועליונים גם יחד.


The Multi-layered Image of Islamic Bayt al-Maqdis
Rachel Milstein
Hebrew University of Jerusalem
The late Prof. Gershom Scholem defined a real symbol as a multi-dimensional image, a concentration of meanings within one representation. The Islamic image of Bayt al-Maqdis is a precise embodiment of this concept, and not only because it portrays simultaneously the urban entity of Jerusalem and the Temple Mount within its precincts. Both city and Holy Mountain are conceived as a crossroads, a passage and a meeting place between past and future, between heaven and earth. In light of this understanding, the visual representation of the Haram combines mythological, eschatological, and political aspects, each of which was more pronounced in certain historical or political contexts and in various literary genres. The series of visual images of Bayt al-Maqdis includes: a tree, a menorah, or a combination of the two; angels’ wings; a dome, a chain, precious stones, and a variety of architectural elements; a scale, a bridge symbolizing the “path of the righteous one,” a labyrinth, and gates. The common denominator of these elements is the abstract concept of a temple embodied in them, together with the mythological memory of King Solomon, the builder of the Temple. A figurative depiction of King Solomon appears in narrative illustrations within a multi-layered architectural construct symbolizing the hierarchical order of the cosmos.s.
 

הדפסשלח לחבר
Bookmark and Share
תקצירי המושבים הנוספים
העת העתיקה א' בית ראשון ובית שני
העת העתיקה ב': התקופה הרומית-ביזנטית
אקולוגיה ומים
התרבות בירושלים לדורותיה
חידושים בארכאולוגיה של ירושלים לפני תקופת המקרא ובמהלכה
מירושלים לאליה קפיטולינה – חורבן והתחדשות
ירושלים בתקופה המוסלמית הקדומה
ירושלים מימי האיובים ועד העות'מאנים
הרים סביב: הרי ירושלים וקדושתם לשלוש הדתות
ארכאולוגיה ופוליטיקה - ההתפתחויות המדיניות בארץ ישראל בעת החדשה (1799–1948)