העת העתיקה א' בית ראשון ובית שני

יו"ר: יהושע שוורץ
נדב נאמן ירושלים בימי בית ראשון: בין מחקר היסטורי-מקראי לממצא ארכאולוגי (ע)
שרה יפת ירושלים בתקופת שיבת ציון: תחת כנפי האימפריה הפרסית (ע)
ישראל לוין ירושלים בתפארתהּ: "העיר המפורסמת ביותר במזרח" (פליניוס) (ע)

לעיון בתכני כנס ימי ירושלים תשעד, נא ללחוץ כאן

ירושלים בימי בית ראשון: בין מחקר היסטורי-מקראי לממצא ארכאולוגי
נדב נאמן
אוניברסיטת תל-אביב
מחקר ירושלים בימי הבית הראשון נדון פעמים רבות בעבר תוך שימוש משולב בכלי המחקר הארכאולוגי וההיסטורי. בשנים האחרונות ירדה קרנו של העיון ההיסטורי במקרא בשל ההכרה במגבלותיו כמקור היסטורי, ובעקבות זאת חוקרים אחדים השתיתו את מחקריהם בראש ובראשונה על המחקר הארכאולוגי. דברים אלה אמורים בייחוד על תקופת "הממלכה המאוחדת", שהתיאור המקראי שלה נתפס כספרותי-אידאולוגי ומשולל גרעין היסטורי. בהרצאה אבחן מקרוב את תרומתן של שתי הדיסציפלינות לחקר תולדות ירושלים, תוך דגש על חשיבותו של העיון הפרטני בתיאורים המקראיים, מחד גיסא, ועל מגבלותיה של הארכאולוגיה, מאידך גיסא.
תחילה אבחן את התיאורים המקראיים של מפעלי הבנייה של דוד ושלמה בירושלים, את מגמותיהם של המחברים ואת תרומתם של תיאורים אלה לחקר תולדות העיר. לאחר מכן אציג את המקורות הנוספים העומדים לרשותנו לחקר ירושלים בתקופת המלוכה. במקביל אבחן את הנתונים הארכאולוגיים, תוך הדגשת תרומתם המכרעת לחקר התקופות המאוחרות בתולדות העיר ומגבלותיהם לחקר השלבים הראשונים לייסודה. ההרצאה תבקש להראות, שכדי לקבל תמונה מאוזנת של המציאות הקדומה יש לעשות שימוש מושכל בשני סוגי המקורות, וכי העדפת מקור אחד על פני האחר עשויה להוליך לתמונה לא מהימנה של המציאות הקדומה.

Jerusalem in the First Temple Period:  Between the
Biblical-Historical and Archaeological Dimensions
Nadav Na'aman
Tel-Aviv University
The study of Jerusalem in the First Temple period is often asynthesis of archaeological and historical research. In light of the Bible’s obvious limitations as a source for historical reconstruction, some scholars dismiss its data and build their reconstruction on the basis of archaeological evidence alone. This is particularly true of the United Monarchy, whose description was considered a literary-ideological construct devoid of historical reality. In my lecture, I will examine the contribution of the two disciplines for the study of ancient Jerusalem, emphasizing the importance of the detailed analysis of the biblical descriptions, on the one hand, and the limitations of archaeology, on the other.
I will first analyze the biblical descriptions of David and Solomon’s building projects in Jerusalem and their possible contribution to the city's growth, then examine the other sources at our disposal for the study of the monarchical period. I will emphasize the important contribution of the archaeological data for the study of the city's history in the late monarchical period and their limitations for research of the early periods and demonstrate that in order to obtain a well-balanced historical picture, it is imperative to combine the two disciplines. The preference of one over the other may lead to an unreliable assessment of the ancient reality.

 

ירושלים בתקופת שיבת ציון: תחת כנפי האימפריה הפרסית
שרה יפת
האוניברסיטה העברית בירושלים
כיבוש ארץ יהודה בידי נבוכדנצר השני (586 לפסה"נ) הביא על ירושלים חורבן קשה ביותר: בית המקדש, ארמון המלך וכל המבנים הגדולים בעיר הועלו באש, חומות העיר נותצו, ותושבי העיר שנותרו בה לאחר המצור הממושך הוגלו. מן העיר המפוארת של סוף תקופת הבית הראשון נותרו רק חורבות, שרק תושבים מעטים המשיכו להתגורר בהן. החורבן והעזובה נותרו בעינם בכל שנות השלטון הבבלי, והמפנה בגורל העיר חל רק עם נפילתה של בבל בידי כורש מלך פרס (539 לפסה"נ). המעבר משלטון בבל לשלטון פרס סימן את ראשיתו של תהליך שיקום והתחדשות, שנמשך לאורך מאות שנים. לא כל השלבים של תהליך ארוך זה ידועים לנו, ואפילו שילוב וצירוף של כלל העדויות – הכתוּבות והארכאולוגיות – איננו מאפשר יצירת תמונה שלמה ומדויקת של העיר לכל אורך תולדותיה, מן התקופה הפרסית ואילך. עם זאת, איננו פטורים מן הניסיון לעשות זאת. הרצאתי תוקדש למאה השנים הראשונות של שיקום ירושלים, החל מן השנה הראשונה לכורש כמלך בבל (538 לפסה"נ) ועד סוף כהונתו של נחמיה כפחה של ארץ יהודה (432 לפסה"נ), בימיו של ארתחשסתא הראשון.

Jerusalem in the Restoration Period: Under the Wings of the Persian Empire
Sara Japhet
Hebrew University of Jerusalem
Nebuchadnezzar’s conquest of Judah in 586 BCE devastated Jerusalem, destroying the Temple, razing the king’s palace and all monumental buildings, smashing  the city walls, and, after a long siege, exiling all the remaining inhabitants of the city. Only ruins occupied by a few remaining people stood in the once magnificent city at the end of the First Temple period. The destruction and desolation was evident throughout the years of Babylonian rule, and the turn in the city’s destiny began only with the fall of Babylonia under King Cyrus of Persia in 539 BCE. The transition from Babylonian to Persian rule marked the beginning of a process of restoration and renewal that lasted hundreds of years. We do not know about all the stages of this long process, nor does the archaeological or written evidence enable us to reconstruct the history of the city from the Persian period onwards. Nevertheless we are not exempt from trying to do so. My lecture will discuss the first hundred years of Jerusalem’s restoration, from Cyrus’s first years as king of Babylonia (538 BCE) until the end of Nehemiah’s office as governor of Judah (432 BCE) in the days of Artaxerxes I of Persia.

 

ירושלים בתפארתהּ: "העיר המפורסמת ביותר במזרח" (פליניוס)
ישראל ל' לוין
האוניברסיטה העברית בירושלים
ירושלים הגיעה לגודלהּ הגיאוגרפי והדמוגרפי המרבי ולשיאהּ הפוליטי, החברתי והדתי לקראת שלהי תקופת בית שני (140 לפסה"נ–70 לסה"נ). בין הגורמים שתרמו להתפתחות זו יש למנות: (1) מעמד ירושלים כעיר בירה של שתי ממלכות זו אחר זו, החשמונאית וההרודיאנית; (2) הבנייה המאסיבית בעיר שכללה ביצורים, מוסדות בידור, קברים מונומנטליים, מגורים פרטיים מפוארים ובנייני ציבור רבים, שגולת הכותרת בהם היא בית המקדש והר הבית; ו-(3) הגידול המפתיע במספר היהודים בכלל, ובתפוצות בפרט, שהזדהו ותמכו בעיר ובמקדש בדרכים רבות.
בעוד שאין כל ספק באשר למרכזיות ירושלים בחיי העם בימי בית שני, קשה יותר לאמוד את השפעת העיר מלפני שנת 70 על הזיכרון ההיסטורי והתודעה הדתית של העם במאות שלאחריה, בשלהי העת העתיקה ואילך. להערכה זו יש להוסיף שני גורמים נוספים (ככל הנראה הקשורים אחד בשני): (1) המקום המרכזי שתפסה ירושלים ביהדות במהלך האלף הבא—בבליטורגיה (תפילה, הפטרה, פיוט), במנהג (בימי צום, בחגים ובטקסי מעבר) ובסוגות השונות בספרות היהודית; ו-(2) חשיבות ירושלים במחשבת הנצרות והאסלאם ובמנהגיהם החל מן המאה הרביעית לסה"נ  והשפעותיהם על היהודים. לגבי התחומים הנ"ל, אין ספק שירושלים מלפני שנת 70 השפיעה, במישרין ובעקיפין, על ההתפתחויות המאוחרות האלה.


Jerusalem at Its Zenith: “By Far the Most Famous City of the East” (Pliny)
Lee I. Levine
Hebrew University of Jerusalem
Jerusalem reached its greatest geographic and demographic extent as well as the pinnacle of its political, social, and religious prestige toward the end of the Second Temple period (140 BCE–70 CE). Among the factors contributing to the city’s prominence are the following: (1) transformation of Jerusalem into the capital of two successive kingdoms, under the Hasmoneans and then under Herod and his successors; (2) the city’s urban development, which involved extensive fortifications, entertainment institutions, monumental tombs, lavish private dwellings, and a multitude of pubic buildings, the most ambitious being those related to the Temple and Temple Mount; and (3) the remarkable Jewish population growth that featured the emergence of a far-flung Diaspora whose identification with Jerusalem and its Temple was expressed in myriad ways.
While there is little doubt as to Jerusalem’s centrality in Jewish life before 70, it is difficult to assess the impact of the Late Second Temple city on Jewish memory and religious consciousness in the centuries after 70. To this end, two additional factors, most probably interrelated, should be considered: (1) the prominent role Jerusalem and the Temple came to play in Jewish religious life of the first millennium—through liturgy (prayer, haftarah readings, and piyyut), in a plethora of religious customs (e.g., on fast days, holidays, and lifecycle events), and in Jewish literature; and (2) the importance of Jerusalem in Christian thought and practice from the fourth century and throughout the Middle Ages, and its effect on the Jews. Even with regard to these last-noted areas, the extent to which the memory of pre-70 Jerusalem influenced these later developments, whether directly or
indirectly, can only be speculated.d
—.

 

הדפסשלח לחבר
Bookmark and Share
תקצירי המושבים הנוספים
העת העתיקה ב': התקופה הרומית-ביזנטית
אקולוגיה ומים
התרבות בירושלים לדורותיה
חידושים בארכאולוגיה של ירושלים לפני תקופת המקרא ובמהלכה
מירושלים לאליה קפיטולינה – חורבן והתחדשות
ירושלים בתקופה המוסלמית הקדומה
ירושלים מימי האיובים ועד העות'מאנים
הרים סביב: הרי ירושלים וקדושתם לשלוש הדתות
ירושלים: סמל ודימוי
ארכאולוגיה ופוליטיקה - ההתפתחויות המדיניות בארץ ישראל בעת החדשה (1799–1948)