כללי התקנת כתבי יד להגשה


כללי התקנת כתבי יד להגשה

טלי אמיר

כללי

·          בעיבוד עבודת דוקטור לספר ראוי להביא בחשבון את השינוי בקהל היעד: משופטים לקוראים. יש לעדכן חומר מחקרי, לקצץ בציטוטים וברשימה הביבליוגרפית ולהתמקד במה שרלוונטי ביותר לנושא הספר. אם העבודה כתובה בסגנון טכני מאוד ורווּית מונחים מקצועיים ספציפיים, מומלץ להסביר פנים יותר לקורא הכללי: לבאר מונחים ולנקוט סגנון מילולי יותר וטכני פחות.

·          בספרים שהם קובצי מאמרים לכל כותב שמורה הזכות לכתוב על פי סגנונו, ואולם צריכה להיות אחידות מבנית (בצורת הכותרות, בצורת הערות השוליים וכד') ואחידות כתיבית: בכל המאמרים יוחלו כללי הכתיב הננקטים במאגנס בכלל, ובעניינים שיש בהם בררה - הכללים הננקטים בספר בפרט. למשל, יוחלט אם בספר המסוים ייכתב 'נדון' או 'נידון', וההחלטה תוחל בכל הספר.

·          כתב היד המוגש צריך לכלול דפי שערים – שער ראשי (שם החיבור ושם כותבו) ושער לכל חלק – בעמודים נפרדים; תוכן העניינים; פתח דבר; רשימה ביבליוגרפית; רשימות איורים/תצלומים/לוחות (אם יש); שער לועזי (בדרך כלל באנגלית).
יש לצרף טקסט של כ-200 מילים לעטיפת הספר ובו תיאור תוכן הספר, וכן משפט או שניים על המחבר.
יש להגיש את כתב היד מודפס על דפים (רק בצד אחד שלהם) וכן קובץ מחשב שלו בדיסקט/ים. על גבי הדיסקט/ים יש לרשום את שם הכותב, את שם התכנה שבה נכתבו הקבצים ואת תאריך המסירה.

עיצוב הטקסט

·          הדפסה: ברווח כפול בין השורות (כל חלקי הטקסט, ובכללם ציטוטים והערות שוליים).

·          רווח אחד בלבד בין מילה למילה: יש לוודא שלא יהיו רווחים יתרים בין מילים (אלא רווח אחד בלבד).

·          מספור רצוף: יש למספר את עמודי כתב היד ברצף מתחילתו ועד סופו.

·          תוכן העניינים לספר: לפרט עד לרמה של כותרת משנה לפרק (כותרת b; רמה אחת מתחת לרמת הכותרת הראשית לפרק, שהיא כותרת a). לסדר כל כותרת בשורה חדשה, וכותרות המשנה מוזחות מעט מימין (למען בהירות המדרג). להקפיד על התאמה מלאה בין תוכן העניינים ובין כותרות הפרקים בגוף הספר.

·          עיצוב פסקאות: ללא יישור לשמאל. ללא רווח יתר בין פסקה לפסקה.
בכל פסקה ראשונה אחרי כותרת או אחרי רווח (מתודי או אחרי ציטוט המובא כפסקה נפרדת) – השורה הראשונה מיושרת לימין ללא זיח. בכל פסקה ממשיכה – זיח נראה לעין בשורה הראשונה.
ציטוט ארוך (חמש שורות או יותר) או בעל חשיבות מיוחדת להביא כפסקה נפרדת מוזחת כולה מצד ימין (בלבד), בגודל אותיות רגיל, עם רווח שורה לפניה ואחריה.

·          ציטוטים: ציטוט המובא בפסקה נפרדת לא יוקף במירכאות. אם יש מירכאות בתוך הציטוט הן יהיו מירכאות יחידות. ציטוט קצר מ-5 שורות או בעל חשיבות פחותה יובא ברצף הדברים שהוא קשור אליהם, באותה פסקה, ויוקף במירכאות יחידות. במקרה זה אם יש מירכאות גם בתוך הציטוט – הן יהיו מירכאות כפולות.
ציטוט מטקסט שנדפס בעברית יש להעתיק ככתבו וכלשונו ולא לשנות דבר, למעט התאמת טכניקת ההדגשה וסוג המירכאות (אם אלה נקרות בטקסט המצוטט) לכללי מאגנס. אם מתחייב תיקון המקור יש לציין את השינוי במפורש; בכלל זה הדגשה שאינה במקור, ויש לציינה כך: [ההדגשה שלי]. ציטוט מטקסט שנדפס בשפה אחרת רצוי לתרגם לעברית, ובמקרה זה יותקן הטקסט לפי כללי מאגנס.
אם בא סימן פיסוק לאחר הציטוט הוא יהיה מחוץ למירכאות הסוגרות.
מראה מקום רצוי להביא לאחר הציטוט (ולא לפניו). אם מראה המקום ניתן בסוגריים מיד סמוך לציטוט, סימן הפיסוק יבוא אחרי הסוגריים (ולא בין הציטוט למראה המקום). אם מראה המקום ניתן בהערת שוליים, מספר ההערה יובא אחרי סימן הפיסוק. כך:
........ '.......'  (מראה מקום). או: ...... '......'.1

·          עיצוב כותרות: יש לדאוג לטיפוגרפיה שתשקף באופן ברור לעין את מִדרג הכותרות. אם הטיפוגרפיה אינה שקופה, יש לסמן ליד כל כותרת את מיקומה במדרג באמצעות האותיות a, b, c, d וכו'.
בשום סוג של כותרת אין לתת נקודה או נקודתיים בסופה.
בין שני חלקי כותרת לתת נקודתיים ולא קו מפריד. כותרת ראשית וכותרת משנית של מאמר או פרק יבואו כל אחת בשורה נפרדת.

·          סעיפים: סעיפים ממוספרים שכל אחד מהם בא בפסקה נפרדת – בנקודה אחרי המספור, כך:
    
א. ..............
.......................
.......... .
     ב. ...............
.......................
........... .
     ג. ................
.......................
.......... .

סעיפים ממוספרים ברצף של פסקה אחת – המספור בסוגריים ובין הסעיפים נקודה-ופסיק, כך:
(א) ....; (ב) ....; (ג) .... .
שיטת המספור – באותיות עבריות או בספָרות רגילות (ואין למַספר באותיות לועזיות או בספרות רומיות). אם באותיות או בספרות – ההחלטה נתונה בידי המחבר, ובלבד שיתמיד בכל הספר בשיטה שהחליט עליה.

·          מירכאות: מירכאות יחידות לכל עניין. מירכאות כפולות רק כאשר יש מירכאות בתוך מירכאות (הפנימיות כפולות). במצב של רצף בין שני סוגי מירכאות נבדלים יש לתת רווח ביניהם, כך: '...נאום ה' '; '..."..." '.

·          אותיות נטויות: אין להשתמש בהטיית אותיות בעברית לכל שימוש שהוא.

·          הדגשה: הדגשת תוכן - בפונט שמן בלבד. כך גם בציטוטים, ואחת היא מהי שיטת ההדגשה שננקטה במקור.

·          שמות ספרים: בעברית - ברצף משפט במירכאות (יחידות); בפריט ביבליוגרפי ללא סימון. שמות ספרים בלועזית – באיטליקס.

·          שמות אישים בלועזית: להוסיף בסוגריים בכתיב הלועזי את שם המשפחה בלבד ורק אם יש צורך (קשה לקרוא את השם על פי הכתיב העברי). אם מוסיפים שנות חיים, להוסיפן באותם סוגריים אחרי פסיק עברי ואת המספרים לכתוב מימין לשמאל בפונט עברי, כך: דני דידרו (Diderot, 1713--1784)...

·          קו מפריד ('אן-דש'): לקו מפריד המציין טווח או ניגוד – למשל בין מספרים כמו בסעיף הקודם, או כמו בביטוי 'הסכסוך היהודי--ערבי' – יש להקליד שני מקפים רצופים לצורך הבחנה בין קו כזה ובין מקף-מחבר.

·          סימון קו מפריד ('אן-דש') או לוכסן: בדרך כלל ללא רווחים משני צדי הסימן. אבל אם הסימן מפריד בין איברים שלפחות אחד מהם כולל יותר ממילה אחת – יש להוסיף רווח גם מכל צד של הסימן, כך: גזרת ע"ו/ע"י, אבל: גזרת ע"ו / גזרת ע"י; הסכסוך היהודי--ערבי, אבל: הניגוד אנגליה -- ארצות הברית.

·          סוגריים: סוגריים עגולים בדרך כלל. סוגריים מרובעים יבואו במצב של סוגריים בתוך סוגריים: (... [...] ...) או ישמשו בתוך ציטוט לסימון תוספת חיצונית או דילוג שאינו במקור, כך:  'בין נהר פרת ונהר [צ"ל לנהר] חידקל'; 'בין נהר פרת ונהר חידקל [...] מיתמר דקל'.

·          שילוב טקסט לועזי בטקסט עברי: בשילוב טקסט לועזי בסוגריים בתוך הטקסט העברי יש להקפיד שהסוגריים יהיו בפונט עברי. בלי סוגריים – סימן הפיסוק שבסוף הטקסט הלועזי (אם יש) יהיה בפונט ובכיוון עבריים.
פסקה (רגילה או הערת שוליים) הנגמרת בטקסט לועזי אין לתת בסופה כל סימן פיסוק – לא עברי ולא לועזי.
מילים לועזיות שאינן שמות פרטיים אין לפתוח באות רישית (
capital letter
) אלא אם כן זהו הנוהג בשפת המקור.
כעיקרון יש להמעיט ככל האפשר בהבאת צורות לועזיות.

·          מספרים: בטקסט שאינו מספרי במהותו (כגון טסקט העוסק בחישובים סטטיסטיים וכד') – מספרים מאחד עד עשר לכתוב במילים; מ-11 ומעלה לכתוב במספרים.
במשפט עברי לכתוב רצף מספרים מימין לשמאל, כך: 1713--1784.
במספרים מעל אלף להוסיף פסיק בין המאות לאלפים, בין האלפים למיליונים וכו', כך: 1,000; 1,000,000. לא כן בציון שנה: בשנת 1975.

·          תאריכים: ברצף של דברים – 20 באוקטובר 2002; י"ד במרחשוון תשס"ג. בפריט ביבליוגרפי (למשל בציון תאריך של עיתון או של מכתב בארכיון) – 20.10.2002. אין לקצר את השנה לשתי ספרות.

·          קיצור מילים: אין להשתמש בראשי תיבות כאשר אינם נקראים כמילה: תל אביב (ולא: ת"א), ארצות הברית (ולא: ארה"ב), וכיוצא בזה (ולא: וכיו"ב), על ידי (ולא: ע"י), אף על פי (ולא: אע"פ), הערה (ולא: הע'), וכדומה (ולא: וכד'), עמוד/ים (למשל: בספר 380 עמודים). אבל: וכו', עמ' (למשל: עמ' 12).
לקיצור מילים או שמות בעברית יש להשתמש אך ורק בגרש (אות אחת) או בגרשיים (יותר מאות אחת – לפני האחרונה) ובשום אופן לא בנקודות, כך: א"ב יהושע (ולא: א.ב. יהושע).

·          סימון מספרי הערות שוליים בטקסט: כשיש מספר הערה וסימן פיסוק ברצף, סימן הפיסוק יבוא לפני מספר ההערה (למעט קו מפריד שיש לפניו רווח), כך: ...לפועלו של דידרו.1
יש להימנע ככל האפשר מסימון הערות בכותרות.
הערת כוכבית באה בראש רשימת ההערות והיא מתייחסת למאמר כולו; אין לסמן כוכבית בכותרת.

·          ציון מספרי עמודים בהפניה ביבליוגרפית: בציטוט או בהתייחסות לדברים ספציפיים של חוקרים אחרים יש להביא מספרי עמודים של העניין הנדון. אין להשתמש בצורות 'ואילך'/ff., אלא יש לנקוב מספרים מדויקים. בהפניה לחיבור שלם אין צורך לציין מספרי עמודים.

ביבליוגרפיה לספרים במדעי הרוח

·          בספרים שהם מונוגרפיות תבוא בסוף הספר רשימה ביבליוגרפית, וכל ההפניות בגוף הספר יהיו אל פריטים ברשימה. אין לכלול ברשימה פריטים שאין להם הפניות. אם יש צורך, אפשר להוסיף רשימה נפרדת של 'ביבליוגרפיה נוספת'.
רשימת קיצורים: הרשימה הביבליוגרפית הנ"ל תובא כרשימת קיצורים, וההפניות בגוף הספר יהיו אל הקיצורים האלה. הקיצור יורכב משם המחבר וממילה אחת או שתיים משם הספר/המאמר, ופסיק ביניהם, כך: שניט, סודיות.
הקיצור ייכתב על פי כללי הכתיב הנוהגים במאגנס, גם אם המילה בכותרת הספר/המאמר גופה כתובה אחרת. את שם הספר עצמו יש להעתיק ככתבו בספר.
בשורת הפריט הביבליוגרפי יבוא ראשון הקיצור ואחריו הפרטים המלאים של הפריט, וסימן = ביניהם, כך:
שניט, סודיות =
דן שניט, סודיות, פרטיות והזכות לדעת בעבודה סוציאלית, ירושלים: מאגנס, תשס"א
בסוף כל פריט ברשימה לא תבוא נקודה.
קיצורים כאלה – עבריים – יינתנו גם לפריטים לועזיים (מתוך תרגום מילה אחת או שתיים מכותרת הפריט), כך:
הלר, כישלון השליחות =
Joseph Heller, The Failure of a Mission: Bernadotte and Palestine 1948, Journal of Contemporary History 14 (1979), pp. 515--534
הרשימה תסודר בסדר אל"ף-בי"ת של הקיצורים, ללא שום שיקול אחר (למשל, אם יש כמה מחברים בעלי אותו שם ולהם יותר מפריט אחד לכל אחד, סדר הפריטים לא יתחשב בכך, גם אם הפריטים יהיו מעורבבים בין המחברים הללו).
אם יש מחברים שלהם יותר מפריט אחד ברשימה, בכל פריט ופריט יש לכתוב בַּקיצור את השם במלואו. אין לכתוב בַּקיצור 'הנ"ל, ...'.
הפניות ביבליוגרפיות: בכל הפניה למראה מקום יש להפנות באמצעות הקיצור הביבליוגרפי. אין להפנות להערות קודמות שבהן צוין הפריט (באמצעות 'לעיל הערה...'), אלא לציין שוב את הקיצור במלואו. בהפניה עוקבת לאותו הקיצור יש לכתוב: שם (במקום כל הקיצור); בהפניה עוקבת לקיצור אחר של אותו המחבר יש לכתוב: הנ"ל, [המילה מהקיצור האחר].
בהפניה לחיבור שלם אין צורך לציין מספרי עמודים. בכלל זה הפניה למאמר, שהרי מספרי העמודים שלו מצוינים בביבליוגרפיה.

·          בקובצי מאמרים או בכתבי עת מנגנון ההפניות שונה מבמונוגרפיות. שם לא תבוא רשימה ביבליוגרפית לכרך או לכל מאמר בנפרד, אלא הפרטים הביבליוגרפיים של מראי המקום יבואו במלואם בהערת השוליים הראשונה במאמר המפנָה אליהם. אם יש הפניה חוזרת באותו המאמר לאותו הפריט יש לציין את שם המחבר (לכתוב אותו בעברית) ולהפנות להערה הראשונה שבה הפרטים המלאים. כך:
[הערה 2] ראה
Joseph Heller, The Failure of a Mission: Bernadotte and Palestine 1948, Journal of Contemporary History 14 (1979), pp. 515--534

[הערה 8] ראה הלר (לעיל הערה 2), עמ' 530.
אם בהערה 2 נזכרו שני פריטים של יוסף הלר, בהערה 8 יש להוסיף אחרי שמו גם את כותרת הפריט המסוים שעתה מפנים אליו.

דוגמאות לפריטים ביבליוגרפיים

ספר מאת מחבר/מחברים

דן שניט, סודיות, פרטיות והזכות לדעת בעבודה סוציאלית, ירושלים: מאגנס, תשס"א

יש להעדיף שמות פרטיים מלאים; שם הספר בעברית – ללא סימון מיוחד; רצוי לציין את שם המו"ל, ולא – צ"ל כך: ירושלים תשס"א (בלי פסיק בין העיר לשנה); יש לציין את השנה העברית אם רשומה בשערי הספר.

שמואל ורסס, מלשון אל לשון: יצירות וגלגוליהן בספרותנו, ירושלים: מאגנס, תשנ"ו

בין כותרת ראשית לכותרת משנית – נקודתיים.

אורה רודריג-שורצולד ומיכאל סוקולוף, מילון למונחי בלשנות ודקדוק, אבן יהודה: רכס, תשנ"ב

שני מחברים – וי"ו החיבור ביניהם; שם עיר בן שתי מילים נכתב ללא מקף: תל אביב וכו'.

Arthur M. Wilson, Diderot, New York: Oxford University Press, 1972

שם ספר בלועזית – באיטליקס; יש להקפיד שהפסיק אחרי שם הספר לא יהיה באיטליקס. ארבעה מחברים או יותר: משה בר-אשר ואחרים, ... ובלועזית: et al.

ספר מאת מחבר, שיש לו גם עורך

ניסן ברגגרין, עיונים בלשון העברית, ערך יצחק הקלמן, ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשנ"ה

קובץ עם עורך/עורכים

שאול כ"ץ ומיכאל הד (עורכים), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים: שורשים והתחלות, ירושלים: מאגנס, תשנ"ז

ארבעה עורכים או יותר: משה בר-אשר ואחרים (עורכים), ...

מאמר בקובץ מאמרים או פרק בספר של מחבר

ישראל ברטל, 'יהודי מזרח אירופה וההשכלה הגבוהה', שאול כ"ץ ומיכאל הד (עורכים), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים: שורשים והתחלות, ירושלים: מאגנס, תשנ"ז, עמ' 75--89

ניסן ברגגרין, 'צורות לשון חכמים בהגדה של פסח', הנ"ל, עיונים בלשון העברית, ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשנ"ה, עמ' 73--76

מאמר בכתב עת

יצחק פרידמן, 'אוטונומיה מקצועית למורה: החירות לקבל החלטות עקרוניות בעניינים פדגוגיים וארגוניים', מגמות לח (תשנ"ח), עמ' 578--598

עמוס הופמן, 'פוליטיקה ציבורית, דעת הקהל, ואשליות ההגות השמרנית הצרפתית, 1789--1800', זמנים 30--31        (1989), עמ' 72--81

Joseph Heller, The Failure of a Mission: Bernadotte and Palestine 1948, Journal of Contemporary History 14 (1979), pp. 515--534

עבודת דוקטור

זהר עמר, 'גידולי ארץ-ישראל בימי-הביניים: תיאור ותמורות', עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ד
               
ציון שמה המלא של האוניברסיטה, וללא שם עיר.

הפניות לחיבורים קדומים

מקרא: בראשית א, יט / בראשית א 19.

שתי הדרכים אפשריות. בספרים הנוגעים לענייני יהדות עדיפה שיטת מספור הפסוקים באותיות.

בספרים המרבים בהפניות למקרא יש לציין את שם הספר בקיצור, כך: בר' א, יט. להלן קיצורי שמות הספרים:
בר', שמ', וי', במ', דב', יהו', שופ', שמ"א, שמ"ב, מל"א, מל"ב, יש', יר', יח', הו', יואל, עמ', עו', יונה, מי', נח', חב', צפ', חגי, זכ', מל', תה', מש', איוב, שה"ש, רות, איכה, קה', אס', דנ', עז', נחמ', דה"א, דה"ב.

הברית החדשה: מתי א 1

קוראן: סורת אלבקרה (2), 15 / סורת אלבקרה 15 / סורה 2, 15.

כל הדרכים אפשריות, ויש לדבוק בכל הספר בשיטה אחת. בהבאת תרגום יש לציין בסוגריים את שם המתרגם.

חיבורי חז"ל וחיבורים רבניים:

משנה, בבא קמא א, א
תוספתא, ברכות א, א
בבלי, ברכות ב ע"א

ירושלמי, דמאי  ד, ג  (כד ע"א)

מדרשים:

מכילתא דר"י, פסחא טז (עמ' 58)
מכילתא דרשב"י יח, כז (עמ' 135)
בראשית רבה סז, א (עמ' 752)

ספרי במדבר, בהעלותך צט (עמ' 98)
ספרי דברים יד (עמ' 23)

בדוגמאות לעיל מצוין מספר העמוד במהדורה ששימשה את המחבר. רשימת המהדורות על פרטיהן הביבליוגרפיים תובא בסוף הספר יחד עם הביבליוגרפיה, ולפיכך אין צורך לציין את שם המהדיר בהפניה עצמה. אם אין רשימה כזאת, יש להוסיף לפני מספר העמוד את שם המהדיר/המהדירים, כך: מכילתא דר"י, פסחא טז (מהדורת הורוביץ ורבין, עמ' 58).
בחיבורים שיש בהם חלוקה פנימית לפי שמות (מסכתות וכד') - למשל משנה, מכילתא דר"י וכדומה - יש לתת פסיק אחרי שם החיבור. בחיבורים שיש בהם חלוקה רק לפי אותיות - למשל בראשית רבה, ספרי דברים וכדומה - אין לתת פסיק בין שם החיבור לאות (ראה לעיל בדוגמאות).

כתיב, צורות וסגנון

·          כתיב ופיסוק: על פי כללי האקדמיה ללשון העברית ככתבם וכלשונם. אבל שמות פרטיים עבריים או שמות לועזיים שבעליהם כותבים אותם בעברית יש לכתוב לפי מסורת כתיבתם או כפי שבעל השם כותבו, ולאו דווקא על פי הכללים.

·          מחבר יחיד יכתוב על עצמו בגוף ראשון יחיד: כפי שציינתי, לדעתי, אני משתמש וכו'.

·          פנייה לקוראים יכולה להיות בצורת יחיד (ראה, השווה וכד') או בצורת רבים (ראו, השוו וכד'), ובלבד שבכל הספר ננקטת שיטה אחת בעקיבות.

·          יש להשתדל לכתוב מילים עבריות ולא מילים לועזיות ככל שהדבר ניתן.

·          רצוי להמעיט בציטוטים. על פי רוב אפשר להביא מדברי אחרים בפרפרזה (מקוצרת) עם מראה מקום. במקרים מיוחדים, כשמילות המקור חשובות מסיבה כלשהי, אפשר לצטט (בהצטמצמות לחלק הרלוונטי בלבד).
ציטוט מטקסט שאינו בעברית – רצוי מאוד לתרגם לעברית.

כתיב מילים עבריות (דוגמאות למילים נפוצות)

אזיי

אמתאמתי, אמתות

אסמכתה

אפוא

בחשבו, בעמדו

גרדא

דוגמה, דוגמות/דוגמאות (עקיבות)

די, למדי, מדי / דיי, למדיי, מדיי  (עקיבות)

היריוןהריונות, הריונה

חופשי

יזמה, עצמה, תכנה

כוח, נוח (אך השם הפרטי - נֹח)

כל (האנשים, צורת נסמך) יודעי כול, כול יכול, הכול (צורת נפרד)

כישלוןכישלונות, כישלון השיחות

לבלבו

מאוד

מירכה מירכאות

נדון / נידון (עקיבות)

ניצחוןניצחונות, ניצחון הרוח

סיפה

ססמה

עותמאני

עיקרוןעקרונות, עקרון השוויון

עקיב, עקיבות (ולא: עקבי, עקביות)

פריסה, לפרוס

פתרון - פתרונות

צדצדו

ריאיון ראיונות, ראיון עבודה

רישה

תכנית

תפיסה, לתפוס

תעתיק מילים לועזיות

תנועת a ככל האפשר בלי א: אוניברסלי, ויימר, טרגדיה, מדם (או: מדאם), סטירה, פסיבי, קלסי (אבל: קאנט)

תנועת a בסוף מילה/תחילית – באות ה: מטה-היסטורי, מגה-בלוק, ורשה

תנועת e תמיד בלי י  (ואחת היא מהו הגוון המקורי שלה): גתה, הגל, הלנה

תנועת i תמיד ב-י: אירוניה, היסטוריה

הדיפתונג ei ב-יי: ג'יימס

התנועה שמקורה בדיפתונג eu היווני ב-י (בניקוד זהו צירי מלא): איפוריה, אירופה, ניטרלי, נירולוגי

ea, eo – בלי האות י: אידאה, אידאל, ראלי, תאטרון, גאוגרפיה, נאו-, תאוריה, תאולוגיה

הסופית -יה שלפניה שני עיצורים רצופים נכתבת -ייה: אופצייה (אוֹפְּציה אוֹפְּצִיָּה; בלי ניקוד – אופצייה), אנרגייה, פונקצייה, אורתודוקסייה

הסופית -יה שלפניה תנועה ועיצור נכתבת -יה: מוטיבציה (מוטיבַציה)

העיצור v (וגם w) - בראש מילה ב-ו: ולטר (Walter), ויליאם, וריאציה (אבל אם התנועה שאחריה היא o  או  u, שתי וי"ווים: וולטר [Voltaire], וולונטרי); באמצע מילה בדרך כלל ב-וו: קונוונצייה, אינדיווידואל, לווריאציה, מוסקווה; בסוף מילה ב-ב: גוסטב.
יוצאות מן הכלל הזה: (א) כל המילים בעלות הצורן
-iv- בין שהוא בסוף המילה בין שהוא באמצעה: מוטיב, מוטיבציה, נרטיב, נרטיבי; (ב) מילים שבהן העיצור v באמצע המילה נמצא על יד תנועת o  או  u: פרובינציאלי, אבולוציה; (ג) אוניברסיטה, אוניברסלי.

t מתועתקת ב-ט: אטנה, וולטר, מטונימיה; th מתועתק ב-ת: ארתור, אתוס, מתודה, סימפתיה, אסתטיקה.        שימו לב: אוטוריטה (אף שבאנגלית נכתב authority).

x  מתועתקת ב-קס: אנגלוסקסי, קסנופון, מקסיקו. יוצא מן הכלל השם אלכסנדר.

מוזיקה, פיזיקה, מטפיזיקה, פריז – ב-ז.

ז'נר (ועדיף: סוגה) – בלי א.

עם מקף

***תחיליות שאינן מילים לעצמן

אי-(אפשר, ודאות וכד')

דו-(משמעי, ערכי וכד')

חד-(משמעי, ערכי וכד') (אך לא למקף 'רב': רב דורי, רב משמעי)

תחיליות לועזיות: א-, מטה-, נאו-, אנטי-

***צירופי יחס

בין-(תחומי, לאומי)

חוץ-

טרום-

על-

פנים-

קדם-

תוך-

תת-

***צירופי שמות עצם או שמות תואר המהווים מהות אחת

כלכלי-חברתי

קוף-אדם

***שמות אנשים

בן-גוריון

בר-אילן

***שמות לועזיים

למקף כמנהג שפת המקור. למשל בצרפתית נהוג לתת מקף בין שני שמות פרטיים: ז'ן-ז'ק רוסו; באנגלית לא. כנ"ל בשמות בעלי תחיליות: ון דייק וכד'.

בלי מקף

כל סוגי הסמיכויות: בית ספר, כתב יד, ארץ ישראל

כל צירופי מילות הקישור/היחס: או אז, אף על פי, כמו כן, על אף, על יד, על ידי, על פי

שמות ערים: תל אביב, רמת גן, New York

אד הוק; דה פקטו

בלתי (שווים)

בעל פה

חדגוני, רבגוני – במילה אחת

אירציונלי, אסימטרי, מטפיזי, אפריורי – במילה אחת

אחת עשרה, שמונה עשר

צורות ומטבעות לשון

ארץ ישראלי (ולא: ארצישראלי)

המאה השמונה עשרה (במילים ובלי מקף), שנות השבעים (במילה)

הן... הן...

'למרות ש-' לא תקני!

'על אף ש-' לא תקני!

'מהווה' אינו אוגד אלא פועל שמשמעותו 'יוצר, עושה, גורם קיום'. אין להשתמש בו במקום ב'הוא'.

לנקוט (עמדה) (ולא: לנקוט ב-)

לסה"נ, לפסה"נ

מחד גיסא... מאידך גיסא...

מצד אחד... מצד אחר...

נוסף על כך (ולא: בנוסף / נוסף לכך)

על אודות / על (ולא: אודות)

עם זאת / עם זה  (ולא: יחד עם זאת/זה)

הבחנה בין מתברר (=ברור) ובין מסתבר (=סביר)

הבחנה בין מונח (=ביטוי לשוני) ובין מושג (=קונצפט)

משפטי זיקה מקושרים ב'ש- הזיקה' תמיד, כך: הבית שבו גדלתי (ועדיף: הבית שגדלתי בו) (ולא: הבית בו גדלתי)

פיסוק

ראה למשל... – בלי פסיקים

ראה לעיל/להלן הערה... – בלי פסיקים ובסדר המילים הזה

ראה, השווה, עיין – בלי נקודתיים

אולם, ברם, כלומר, (ד)היינו – בלי פסיק

אפוא – בלי פסיקים לפניו ואחריו

רשימת דברים – לפני האחרון אין פסיק ויש וי"ו החיבור. אם בין הדברים הנמנים יש נקודה-ופסיק, כך גם לפני האחרון ואז אין וי"ו החיבור.

סימן פיסוק תמיד לפני מספר הערה, כך: ...במהלך המאה העשרים.1   רק קו מפריד שלפניו יש רווח יבוא אחרי מספר ההערה, כך: במהלך המאה העשרים1 – שהייתה סוערת מאוד – התרחשו...

סימן פיסוק צמוד למירכאות סוגרות יבוא אחריהן, אלא אם הוא סימן שאלה או סימן קריאה השייך לטקסט שבתוך המירכאות, כך: ...אופייני לרוב 'בני אנוש', אך לא לאנושיים שבהם; אבל: ...השאלה 'מתי ניגאל?' חוזרת שוב ושוב.

 

הדפסשלח לחבר
Bookmark and Share