תורכיה

עורך: ירון בן-נאה

בהשוואה לקיבוצים יהודיים אחרים במזרח התיכון הייתה יהדות תורכיה, שעיקרה ישב במרכזים ההיסטוריים במערב אנטוליה, יהדות גדולה, מגוונת, שורשית ותוססת. עד מלחמת העולם הראשונה היו קהילותיה ליבת היהדות העות'מאנית, וקהילת אסתאנבול הייתה קהילה רֹאשָה היושבת בבירת האימפריה. בשלהי ימי האימפריה עדיין תססו חיים יהודיים בערים רבות, אך ברור היה ליהודי הארץ כי תהילת העבר העות'מאני כבר מאחוריהם, ובאוויר נישאה ציפייה לעתיד שונה וטוב יותר. ניצני השכלה, תמורות בחינוך ובהמשך גם הופעת הציונות היו סמנים ראשונים לשינוי. פרפוריו של העולם הישן נקטעו באבחה אחת עם מלחמת העולם הראשונה, ומכאן ואילך התמעטה והלכה יהדות זו. בניה היגרו להם לארץ ישראל ולמערב - אל צרפת, והלאה משם, אל העולם החדש, שם יסדו קהילות ברחבי יבשת אמריקה.

בארץ ישראל היו היהודים יוצאי תורכיה מנהיגי העדה הספרדית כולה והיסוד החשוב ביותר ביישוב הישן הספרדי, ושפת הלאדינו שבפיהם הייתה לאחד ממאפייניו הבולטים. משעה שאיבדו את ההגמוניה שלהם דומה כי גם ניטל מהם כל צורך בייצוג פוליטי במסגרות החדשות שפעלו בתקופת המנדט ובמדינת ישראל. מי שהוסיפו לשמור על זיקה לדת לא תמיד היו קשורים לבתי כנסת של יוצאי תורכיה.

בכרך זה מתוארות בפעם הראשונה תולדותיהם של יהודי תורכיה, דמותם ומורשתם הייחודית במאות התשע-עשרה והעשרים – תקופה החותמת כחמש מאות שנה של חיים יהודיים עשירים ורבי עניין שהיו ועודם אחד הפרקים החשובים בהיסטוריה היהודית. בספר קובצו דבריהם של מיטב החוקרים בנוגע לסוגיות מרכזיות בתולדות קהילה זו, והוא מציע לקורא סיכום בהיר המושתת על חידושי המחקר מן השנים האחרונות.

דף שער ותוכן עניינים  דף שער ותוכן עניינים
הקדמה  הקדמה
הדפסשלח לחברהוסף תגובה
Bookmark and Share