קתדרה 141

תוכן עניינים

מרדכי אביעם ואהרוני אמיתי /  בתי הקברות של ציפורי

יהושע פרנקל / חברון – עיר קודש אסלאמית (634–1099 לסה"נ)

יוסף שרביט / הראשון לציון הרב יעקב משה עייאש: לבחינה מחודשת של כהונת הראשון לציון בירושלים בשני העשורים הראשונים של המאה התשע-עשרה

דב שוורץ / כיבוש הארץ והיחס לאומות היושבות בה: גישות בהגות הציונית הדתית

גיורא גודמן / 'חוק יהודי': יישומו והשפעותיו של החוק לאיסור גידול חזירים במדינת ישראל, 1962–1965

יחיעם ויץ / החזרה לכור מחצבתו: מנחם בגין בממשלת הליכוד הלאומי, פרישתו ממנה בשנת 1970 ומשמעותה 

עם הספר:

בלהה ניצן / עדת קומראן ויהדות בית שני

שלמה אהרונסון / משה שרת במיטבו

תמר וולף-מונזון / 'תשובתי לאוכלי הציונות, לכל הסַנְבַלַטים'

מיכאל דייוויס  / על בריאות ופוליטיקה

אביבה אופז / מאה שנות קיבוץ

 

בפתח קתדרה 141

קתדרה 141 מקיפה מגוון נושאים רחב מן התקופה הרומית המאוחרת ועד ראשית שנות השבעים של המאה העשרים.

את החוברת פותח מאמרם של מרדכי אביעם ואהרוני אמיתי, המציגים בפעם הראשונה את פֵּרות הסקר שהם עושים זה כשנה וחצי בבתי הקברות של ציפורי הקדומה. בסקר נבדקו עד כה חמש מן הגבעות המקיפות את העיר, ובכולן נמצאו קברים קדומים. החוקרים מציעים מסקנות ראשוניות מן הממצאים: בית הקברות המזרחי, שנתגלו בו בעיקר שני טיפוסי קברים, קברי שוקת וקברי פיר דו-מקמרי, הוא כנראה המאוחר מבין כל בתי הקברות, ומסתבר כי שימש את הקהילה הנוצרית של העיר בתקופה הביזנטית; בית הקברות הדרומי-מערבי הוא הגדול והמרכזי ביותר; ובית הקברות המערבי הוא כנראה הקדום מכולם. כל הכתובות, שרובן בארמית, מיעוטן בעברית ואחת ביוונית, מקורן בבית הקברות הדרומי-מערבי, ובכמה מהן מופיע התואר רבי; נראה כי בבית קברות זה נטמנו בני העילית החברתית של העיר.

 המאמר השני בחוברת מעביר את הקוראים לחברון בתקופה המוסלמית הקדומה. יהושע פרנקל מספר על תהליך התקדשותה של העיר למוסלמים החל מן המאה השביעית לסה"נ. קדושתה של חברון לאסלאם נבעה לדעת המחבר מהיותה מקום קברו של אברהם, אבי יצחק וישמעאל, ומזיקתו של הנביא מֻחמד לאברהם ולמערת קבורתו. המאמר מדגיש את תפקידם החשוב של בני משפחת תמים א-דארי, אחד מחברי הנביא מֻחמד (הצַחַאבַּה) בביסוס קדושתה של חברון. צאצאיו של תמים א-דארי הפיצו מאז התקופה האֻמיית מסורות היסטוריות-משפטיות על הענקת חברון כמתת מידי הנביא מחמד לאבי המשפחה, אשר ביקר בחצי האי ערב והתאסלם בחצרו של הנביא. המאמר עוקב אחר התפשטות רעיונות אלה במקורות מוסלמיים ומתאר צעדים מעשיים אשר ננקטו לביסוס הרעיונות בדבר חשיבותה של חברון. בנספחים למאמר מובאים בפעם הראשונה כמה מקורות על אודות אתרי חברון והפולחנים שנתקיימו בהם בתקופה הנדונה בתרגום מערבית ומפרסית.

המאמר השלישי בחוברת עוסק בירושלים בשני העשורים הראשונים של המאה התשע-עשרה ומתמקד בביוגרפיה של אחד הרבנים החשובים בעיר באותה תקופה, הרב יעקב משה עייאש, בן לאחת המשפחות החשובות של יהדות אלג'יריה, שאך מעט ידוע על אודותיו. יוסף שרביט מאיר את דמותו רבת הנדבכים של הרב עייאש ותחנות המרכזיות בחייו: מנהיג דתי, שד"ר, ראש ישיבה והרב הראשון שזכה לתואר הראשון לציון. לדעת המחבר הייתה ראשית המאה התשע-עשרה תקופת ביניים בתולדות ירושלים, שבה הייתה לקהילה היהודית עצמאות רבה למדי, והתנאים המיוחדים בתקופה זו סייעו לרב עייאש להפוך לאחד ממנהיגיה החשובים של הקהילה.

במאמר הרביעי בחוברת דב שוורץ בוחן גישות מרכזיות בהגות הציונית הדתית לכיבוש הארץ ולמעמד האומות היושבות בה. הוא מדגיש שרק הוגים מעטים החזיקו בעמדה הפורמליסטית שיש לקיים את הציווי המקראי להשמדת נצר הכנענים בכל מקום ובכל זמן. רוב הוגי הציונות הדתית אימצו לדעתו דרכים הלכתיות ורעיוניות שונות שנועדו לעקוף את ציווי ההשמדה. היו שטענו כי כבר בתקופה המקראית של כיבוש הארץ לא מילאו אחר ציווי זה מתוך הכרה ומודעות, ושיבחו את יהושע על שהכריע כך. היו שטענו כי את מקום הציווי להשמדה ממלא הציווי שלא לפגוע בגר-תושב ולא לרצוח כל עוד לא קיים איום מצד הכנענים. אחרים הדגישו את המקורות הרבניים בתלמוד ובמדרש שמשתמע מהם שניתן לעקוף את האיסור. דגם בעל השפעה חשובה על חוגים מרכזיים בציונות הדתית היה תפיסתו של הרמב"ן שהכרה בשלטון יהודי מאפשרת אף היא לעקוף את איסור ההשמדה.

במאמר החמישי בחוברת דן גיורא גודמן בחוק לאיסור גידול חזיר שחוקקה הכנסת בקיץ 1962. המחבר בוחן את הכוחות הפוליטיים, בעיקר מקרב המחנה הדתי, שהובילו לחקיקת החוק, את דרכי הביצוע של החוק ואת הקשיים המדיניים והמשפטיים שהתעוררו במהלך יישומו. הוא מציין כי מעבר למשמעותו האידאולוגית הייתה לחוק השפעה עצומה על הפרישׂה הגאוגרפית של חלק נכבד של משק בעלי החיים בישראל. לאחר עשור של ניסיונות בלתי מוצלחים מצד הרשויות לאסור או לצמצם את הגידול של עשרות אלפי חזירים באזורים רבים במדינה, הצליח החוק להגביל את גידולם לכמה יישובים בגליל שהתגוררה בהם אוכלוסייה ערבית נוצרית.

          במאמר האחרון בחוברת עוסק יחיעם ויץ בסוד מנהיגותו של מנחם בגין ובמאפייניה המרכזיים במחצית השנייה של שנות השישים. במרכז המאמר עומדת פרשת ההצטרפות של בגין ומפלגתו לממשלות לוי אשכול וגולדה מאיר בשנים 1967–1970 ופרישתם מממשלת מאיר בשנת 1970. המחבר מדגיש שהסיבה הרשמית לפרישה הייתה החלטת הממשלה לאשר את תכנית רוג'רס, אבל הסיבה המהותית הייתה שונה: בגין רצה לחזור לאופוזיציה, מפני שהיה משוכנע כי זו הדרך היחידה להגיע בסופו של דבר לכס השלטון.

          חותמות את החוברת חמש סקירות ספרים: בלהה ניצן סוקרת את ספרה של דבורה דימנט 'כלים שלובים: מגילות מדבר יהודה וספרות ימי הבית השני'; שלמה אהרונסון סוקר את קובץ הנאומים והמסמכים של משה שרת מן החודשים ינואר–מאי 1942; תמר וולף-מונזון סוקרת את הכרך השבעה-עשר של כתבי אורי צבי גרינברג, 'בכור המהפכה העברית'; מיכאל דייויס סוקר את ספרה של שפרה שוורץ 'בריאות וציונות – מערכת שירותי הבריאות בישראל (1948–1960)', שיצא לאור באנגלית; ואביבה אופז דנה בכרך העשרים וחמישה בסדרת 'עידן', 'הקיבוץ: מאה השנים הראשונות', בעריכתם של אביבה חלמיש וצבי צמרת.

 

קריאה מהנה ושנה טובה, מערכת קתדרה.

 

וייץ - בגין  וייץ - בגין
הדפסשלח לחברהוסף תגובה
Bookmark and Share

יד יצחק בן-צבי


אבן גבירול 14, רחביה, ירושלים
טלפון: 02-5398888

דרכי הגעה  I  מפת האזור 
טלפונים ודוא"ל  I  צור קשר 
מענה תוכן מהמומחים שלנו