קתדרה 134

 

תוכן החוברת:

יעקב כהנוב / כלי שיט עתיקים בלגונה של דור (טנטורה) ומשמעויותיהם

יוסי כץ / לאומיות ואקדמיה: לשאלת הבעלות על קרקעות האוניברסיטה העברית

זלמן גרינברג ורקפת זלשיק / מסע משלחת חבר הלאומים לחקירת המלריה בארץ-ישראל בשנת 1925

גיורא גודמן / 'דבר אחר': ענף גידול החזירים במדינת ישראל ומתנגדיו, 1948–1962

אסף ידידיה / הניסיון להקים בית מדרש לרבנים בירושלים בשנת 1956: כרוניקה של כישלון ידוע מראש

אבי פיקאר / בצבת הממסדים – הניסיון לחינוך מסורתי

 

עם הספר

יורם כהן / עולם הולך ונגלה: החִתים ותרבותם

אלישע קימרון / מהדורה חדשה למגילת ההודיות מקומראן

רחל פלדחי-ברנר / העלייה הראשונה ותרומתה לייסוד התרבות הציונית

רונן שמיר / על משפטנים והיסטוריה

עמיה ליבליך / על צברים שאינם מזדקנים

יוסף גורני / בין מדינת עלייה לחברת הגירה

יחיעם ויץ / בין כתיבה היסטורית להנצחה

יוסף שלהב / מטרופולין במדבר

 

 

תקצירים:

יעקב כהנוב

כלי שיט עתיקים בלגונה של דור (טנטורה) ומשמעויותיהם

בלגונה של דור נתגלו שרידים של עשרות כלי שיט עתיקים, וחלקם נחפרו בחפירות ארכאולוגיות תת-ימיות, הנמשכות ברציפות משנת 1994. הממצאים מלמדים על שינוי יסודי בכל הידוע על התפתחות בניית כלי השיט בשלהי העת העתיקה. מתברר שהמעבר מבניית כלי שיט בשיטת 'ציפוי קודם', שהייתה נהוגה בעת העתיקה, לשיטת 'שלד קודם' הושלם כ-500 שנה לפני מה שהיה מקובל עד שנתגלו הספינות הטרופות בדור. נוסף על כך שרידי כלי השיט האלה וממצאיהם הם עדות לקיומו של יישוב בדור עד ראשית המאה התשיעית, יישוב שעסק במסחר בדרך הים.

 

יוסי כץ

לאומיות ואקדמיה: לשאלת הבעלות על קרקעות האוניברסיטה העברית 

בקיץ 1913 החליט הקונגרס הציוני האחד-עשר להקים את האוניברסיטה העברית בירושלים. עוד לפני מלחמת העולם הראשונה החלו גורמים ציוניים לפעול לרכישת קרקעות בהר הצופים עבור האוניברסיטה. באמצע שנות העשרים נרשמה הבעלות על הקרקעות שנרכשו על שם קק"ל.

            הליך העברת הקרקעות מבעליהן הלא יהודים ורישום הבעלות עליהן על שם קק"ל היה קשור במאבק חריף בינה לבין מוסדות האוניברסיטה שבהקמה. המאבק הסתיים בפשרה בין הצדדים, והם חתמו על חוזה חכירה שלפיו קק"ל תחכיר לאוניברסיטה את קרקעותיה לתקופה של 999 שנים. לחוזה זה אין אח ורע בחוזי החכירה של קק"ל עם המגזר החקלאי והעירוני בארץ-ישראל למן הקמת קק"ל, בשנת 1901, ועד היום.

            סוגיית עצמאותה האקדמית-המנהלית של האוניברסיטה אל מול מאווייה הלאומיים-הציוניים של קק"ל הייתה הגורם המרכזי שעמד ביסוד המאבק על רישום הבעלות ועל פרטי חוזה החכירה והמשא ומתן על אודותם. לרשויות האוניברסיטה שבהקמה ובוודאי לדמויות מפתח בהן כמו ויצמן, סאקר ומאגנס, ברור היה שהאוניברסיטה ההולכת ומוקמת תאמץ את הדגם הארגוני של האוניברסיטאות באנגליה ובארצות-הברית, דגם זה מבוסס על התפיסה שאוניברסיטה היא מוסד אוטונומי לחלוטין, שאיננו תלוי במוסדות מדינתיים. רשויות האוניברסיטה ראו בקק"ל גוף המקביל למוסד מדינתי. קק"ל החזיקה בתפיסה שאין להעניק לאוניברסיטה עצמאות מוחלטת; היא צריכה להיות נתונה לבקרה פן תסטה מהעקרונות הציוניים. ראשי קק"ל סברו כי רישום הקרקעות על שמה יקנה להם שליטה גם על תוכני הלימוד והמחקר באוניברסיטה.

            פשרת חוזה החכירה ל-999 שנים הייתה פשרה ששני הצדדים יכלו לקבלה. לא הוטל ספק בעובדה שקק"ל היא בעלת הקרקע, ומתוקף זה הניחה כי נשמרת בידיה השליטה במקרה שהאוניברסיטה תסטה מן הדרך. האוניברסיטה סברה כי במסגרת חוזה החכירה המיוחד יש לבעלות קק"ל משמעות תאורטית בלבד, מה גם שהבניינים נרשמו על שמה.

 

זלמן גרינברג ורקפת זלשיק

מסע משלחת חבר הלאומים לחקירת המלריה בארץ-ישראל בשנת 1925

במהלך מלחמת העולם הראשונה וביתר שאת עם סיומה התמודדו מדינות אירופה עם התפרצות של מחלות ומגפות שהתפשטו ביבשת בגלל תנועת הפליטים ובגלל קריסת מערכות הבריאות והסניטציה. אחת מהן הייתה מחלת המלריה. ארגון הבריאות של חבר הלאומים הקים מיד לאחר היווסדו, בשנת 1923, ועדה לבדיקת מצב המלריה בארצות שונות והדרכים הטובות ביותר להדבירה. בשנים 1923–1924 שלחה הוועדה משלחת שמנתה שישה מומחים מלריולוגים מהטובים בעולם לבדיקת מצב המחלה במזרח אירופה ובדרומה. לקראת שנת 1925 אישר ארגון הבריאות שיגור משלחת לחקר המלריה בארץ-ישראל, בסוריה ובחלק מתורכיה. בחודש מאי 1925 הגיעה משלחת המומחים לארץ-ישראל לביקור של כשבועיים. מחלקת הבריאות המנדטורית אירחה את המשלחת והכינה תכנית מפורטת לסיורים באתרים ברחבי הארץ שהיו קשורים למלחמה במלריה. המומחים המקומיים הצטרפו לחברי המשלחת בסיוריהם והדגימו בפניהם את מורכבות בעיית המלריה בארץ-ישראל. מחלקת הבריאות המנדטורית והגופים היהודיים שפעלו בנושא ביקשו להציג לפני האורחים את העבודה העצומה שהושקעה בפעילות האנטימלרית ואת ההצלחה הרבה של המאבק. מארץ-ישראל המשיכה המשלחת לביקור בלבנון, אך יום לאחר הגיעהּ לביירות התהפכה מכוניתה ושלושה מחברי המשלחת נהרגו. המשלחת פרסמה בסופו של דבר דו"ח שבו סקרה את מצב המלריה בארץ ופרסמה את מסקנותיה, שהבליטו את יתרונות השיטות שננקטו בארץ ואת יכולתן לשמש דגם לחיקוי בארצות אחרות.

 

גיורא גודמן

'דבר אחר': ענף גידול החזירים במדינת ישראל ומתנגדיו, 1948–1962

למאמר המקוון

ענף גידול החזירים המודרני בארץ-ישראל התפתח בתקופת המנדט הבריטי, בעיקר במהלך מלחמת העולם השנייה, והמשיך להתרחב בתקופת המחסור בבשר בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה. כעשור לאחר קום המדינה כבר עסקו בענף עשרות רבות של מגדלים פרטיים במרכז הארץ, במפרץ חיפה ובאזור נצרת ועשרות קיבוצים ברחבי הארץ.

            הצלחת גידול החזירים במדינת ישראל הייתה יוצאת דופן בשל קיומו המחתרתי למחצה של הענף: נעלם מהסטטיסטיקות הרשמיות, נעדר מהתערוכות החקלאיות, ומוחרם או מותקף על ידי משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. בעוד המדינה עודדה את הרחבת ייצור בשר הבקר והצאן, נעשו בהשראת החוגים הדתיים מאמצים בלתי פוסקים לאסור או לפחות להגביל את גידול החיה שמאז תקופת בית שני נחשבה סמל של טומאה דתית ושנאת ישראל.

            אף שהענף היה נתון בראש ובראשונה לתנודות על פי התנאים הכלכליים, המאבק על גידול החיה שהדתיים העדיפו לכנותה 'דבר אחר' ועל צריכת בשרה, נחשב אחד המאבקים הגדולים בנושאי דת ומדינה באותה העת. מאמר זה מתחקה אחר הענף החקלאי המוקצה של גידול החזירים במדינת ישראל בראשיתה ובוחן את הסיבות לכישלון המאמצים הפוליטיים, המנהליים והחקיקתיים לאסור או להגביל את הגידול בעשור הראשון.

 

אסף ידידיה

הניסיון להקים בית מדרש לרבנים בירושלים בשנת 1956: כרוניקה של כישלון ידוע מראש

בין מוסדות החינוך והלימוד המגוונים של האורתודוקסיה המודרנית בישראל נפקד מקומו של בית מדרש לרבנים, מוסד שהיה מקום צמיחתה של האינטליגנצייה האורתודוקסית בגרמניה לפני השואה, והממלא תפקיד זה עד היום בארצות-הברית. מאמר זה עוסק בניסיון שנעשה בשנות החמישים של המאה העשרים לייסד בישראל בית מדרש לרבנים על פי הדגם המרכז אירופי, הניסיון המשמעותי ביותר להקמת מוסד מעין זה בארץ עד כה.

בחלקו הראשון של המאמר המחבר סוקר את השתלשלות העניינים מזמן הורתו של הרעיון לייסד בית מדרש לרבנים בישראל, דרך ארגון אמצעי המימון להחזקתו, גיבוש תכנית הלימודים והניסיונות לגייס תלמידים וראש בית מדרש מתאים, ועד סגירתו של המוסד, עקב התנגדות ראשי ישיבות ורבנים חרדים בישראל וכישלון בגיוס תלמידים ודמות רבנית שתעמוד בראשו.

בחלקו השני של המאמר המחבר מבקש לעמוד על שורשי הכישלון של המוסד, תוך השוואה לגורמים שאפשרו את הקמתם והצלחתם של המוסדות האורתודוקסיים: בית המדרש לרבנים בברלין מיסודו של הרב עזריאל הילדסהיימר ואוניברסיטת ישיבה בניו-יורק.

  

אבי פיקאר

בצבת הממסדים – הניסיון לחינוך מסורתי

מאמר זה עוסק בהיבט אחד של השסע בין דתיים לחילונים בישראל ולקשר שבין שסע זה לפער העדתי. שאלת הזהות הדתית מפצלת את החברה הישראלית מראשיתה והייתה אחד הכוחות המעצבים בזירה הפוליטית. החלוקה הדיכוטומית בין דתיים לחילונים התבססה על ניסיון חייהם של היהודים באירופה, אך לא שיקפה את הרגלי החיים והאמונות שאפיינו את הקהילות היהודיות במזרח התיכון ובצפון אפריקה. בקהילות אלה השוני בהקפדה על המצוות לא יצר מחנות חברתיים ומפלגות פוליטיות. כשהיגרו יהודי ארצות האסלאם לישראל בשנות החמישים, הם התמודדו עם הדיכוטומיה הדתית שיצרו בישראל הקולטים האשכנזים. התמודדות זו החריפה כאשר היה על העולים לבחור בין בתי ספר דתיים לחילוניים. קבוצה אחת שחוותה התמודדות עם אתגר זה הייתה החניכים מצפון אפריקה ב'עליית הנוער'. ראש 'עליית הנוער', משה קול, שהיה ער לבעיות אלה, יזם הקמת זרם חינוכי שלישי, הזרם המסורתי, שבו תתאפשר שמירת המצוות ויכובדו ערכים דתיים, אך לא תהיה כפייה של שמירת מצוות. יזמה זו נחלה הצלחה מסוימת במוסדות 'עליית הנוער' שזוהו עם תנועת 'העובד הציוני'. אולם הרצון לפעול בכיוון זה גם בקיבוצים נתקל בהתנגדות של חברי המשקים, והניסיון להרחיב את זרם החינוך המסורתי נכשל.

 

המאמרים המקוונים בחוברת

 

גיורא גודמן / 'דבר אחר': ענף גידול החזירים במדינת ישראל ומתנגדיו, 1948–1962  גיורא גודמן / 'דבר אחר': ענף גידול החזירים במדינת ישראל ומתנגדיו, 1948–1962
הדפסשלח לחברהוסף תגובה
Bookmark and Share

יד יצחק בן-צבי


אבן גבירול 14, רחביה, ירושלים
טלפון: 02-5398888

דרכי הגעה  I  מפת האזור 
טלפונים ודוא"ל  I  צור קשר 
מענה תוכן מהמומחים שלנו