עת לפתוח- 208
"הרבה עדות ועדי עדות יש בה [בירושלים], פרוסות פרוסות וחטיבות חטיבות. ואין אחת מהן דומה זו לזו, אלא כל אחת מסוימת לעצמה ונוהגת בידה כבמקום עיקרה בתחילה, הכל לפי מה שהיא מדינה ומה שהיא ארץ" (ח' הזז, היושבת בגנים, תל אביב תשכ"ה, עמ' 1).
ירושלים החדשה בנויה שכונות שכונות. כל אחת מהשכונות נוסדה בנסיבות ייחודיות, ועל ידי קהילות ועדות שהיו לעיתים שונות לחלוטין זו מזו. גם כיום, מאה וחמישים שנים לאחר היציאה מחומות העיר העתיקה, מעטר את ירושלים הפסיפס האנושי המגוון והייחודי המורכב מעשרות קהילות וקבוצות אוכלוסייה. וכך, ההיכרות עם שכונות העיר מהווה היכרות גם עם בני העדות השונות, שבחזונם הפכו את ירושלים למה שהינה.
בחוברת זו נעקוב אחר סיפורן של מספר עדות מזרחיות בירושלים במאה ה-20, מעלייתן ארצה ועד להתבססותן בעיר בבניית שכונות, מוסדות ובתי כנסת לבני הקהילה: הסלוניקאים, הכורדים-האיראניים, המונסטירים (ממקדוניה), העדנים, התורכים והאפגנים מהווים כולם חלק – בלתי מוכר, אמנם- מסיפורה של העיר במאה העשרים, ההולכת ומתפתחת, הולכת ומתעצבת. בשולי כל מאמר משולבות מפה והצעת-סיור קצרצרה, המתחקות אחר הסימנים בנוף הירושלמי שהותירו אחריהם העדות, המוסדות, והאישים הבולטים בחייה של כל קהילה.
מאמרו של עזרא ברנע מתחקה אחר כמה מן הפייטנים הבולטים ששימשו בבתי הכנסת של העדות השונות בעיר, ומאמרו של פרופ' יהושע בן אריה, הפותח את החוברת, מעניק מבט רחב על התפתחותה של העיר- מבחינה עדתית והתיישבותית- מראשית המאה הי"ט ועד הקמת המדינה.
קריאה מהנה וסיור נעים,
ראובן גפני
.jpg?BannerID=29)
