גליון קתדרה 150

תוכן חוברת 150

נעמה יהלום-מאק ויגאל אראל/  מדעי הסביבה ומחקר הארכאולוגיה וההיסטוריה של ארץ-ישראל: מֶטַלוּרגיה וזיהום סביבתי
אורן טל/  סוגיות בחקר המַטבעות והמִטבעות בארץ-ישראל בתקופה הפרסית ובראשית התקופה ההלניסטית
דפנה לנגוט/  תרומת חקר גרגרי אבקה של פרחים (פולן) למחקר הארכאולוגי: בהדגמה של שחזור הגן המלכותי הפרסי ברמת-רחל
רינה טלגם/  היבטים מתודולוגיים בחקר תולדות אמנות ארץ-ישראל למן התקופה ההלניסטית עד התקופה האֻמַיִית  לקריאת המאמר המקוון יש ללחוץ כאן
יפה ברלוביץ/  ספרות העלייה הראשונה כספרות מתיישבים ראשונים: הצעה לתיקון היסטוריוגרפי
מרגלית שילה/  נשים, מגדר ותולדות היישוב היהודי בארץ: הישגים ויעדים
ניר קידר/  המשפט ומקומו המרכזי בהיסטוריה הישראלית: על ההיסטוריוגרפיה של המשפט הישראלי ותרומתה לחקר ישראל
אורי ביאלר / בינוי מדינה ודיפלומטיה: על ההיסטוריוגרפיה של מדיניות החוץ של ישראל בשנותיה הראשונות
מעוז עזריהו/  זיכרון בנוף: האנדרטאות הסמויות מן העין – שלושה מקרים
אביבה חלמיש/  העידן הביוגרפי בהיסטוריוגרפיה הישראלית

נא ללחוץ כאן לתקצירי המאמרים באנגלית

Please press here for the abbreviated articles in English

פתח דבר לקתדרה 150

במאמרו 'אבני יסוד', הפותח את גיליון ה-100 של 'קתדרה', סיפר יעקב שביט, עורכו הראשון של כתב-העת, על כמה מ'מלומדיה של ירושלים' שסברו ש'מחקרים בנושאים שונים בתחום התרבות והאמנות אינם ראויים להתפרסם בכתב-עת להיסטוריה שמכבד את עצמו'. הוא הוסיף וציין כי 'בסיכומו של דבר נראה לי כי אחד ההישגים החשובים של "קתדרה" הוא בכך שהרחיבה והעשירה את מגוון התחומים והנושאים של מחקר ארץ-ישראל לתקופותיה והגדילה את מספר הדיסציפלינות השותפות במחקר זה', ו'בתחומים לא מעטים היה הרבעון חלוץ ההולך לפני המחנה'.
 מגמתו של גיליון 150 של 'קתדרה' להמשיך ולהעצים את המגמה שהצביע עליה שביט ולהציג לפני הקוראים תחומים, מגמות וכיוונים חדשים במחקר ארץ-ישראל. מקוצר היריעה לא יכולנו כמובן להקיף את כל תחומי המחקר החדשים, אבל השתדלנו להביא כמה מן המרכזיים והחשובים שבהם בעשרה מאמרים שנכתבו במיוחד עבור גיליון זה.
 פותח את הגיליון מאמרם של נעמה יהלום-מאק ויגאל אראל הדן במקרה מבחן של השפעת מדעי הסביבה על מחקר הארכאולוגיה וההיסטוריה של ארץ-ישראל בתחומי המֶטַלוּרגיה (חקר המתכות) והזיהום סביבתי. מאמר זה מתמקד בהתפתחות השימוש במתכות ובהשפעתו על הסביבה, ומתוך כך מודגמות בו המתודות המדעיות של המחקר הסביבתי-הארכאולוגי ותרומת מדעי הסביבה לארכאולוגיה. המחברים מתארים את התפתחות השימוש במתכות בדרום הלוונט ובדרכים למדוד את השפעתו הסביבתית.
 במאמר השני עוסק אורן טל בהתפתחות הגדולה שחלה בשני העשורים האחרונים במחקר הנומיסמטי של טביעת המטבעות המקומית בתקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית הקדומה. המחבר מסכם את מצב המחקר של המַטבעות והמִטבעות שפעלו בחבלים שונים בדרום ארץ-ישראל, פלשת, שומרון, יהודה ואדום, וסוקר את כיווני המחקר החדשים המסתמנים בהם. מעבר לפן הטיפולוגי של המחקר הנומיסמטי, המחבר בוחן את ההתקדמות בחקר רשויות הטביעה והמִטבעות הפעילות, העריכים, תקני המשקל, קשרי הרָשמוֹת ומשמעויותיהם, כמות המטבעות שבמחזור, תפקיד המטבעות בקרב העממים השונים באזור והרכבם הכימי. כל אלה תורמים רבות לשחזור התקופה והחברה על היבטיהן הכלכליים, החברתיים והמדיניים.
 במאמר השלישי דפנה לנגוט דנה בתרומת חקר גרגרי אבקה של פרחים (פּוֹלֶן) למחקר הארכאולוגי. המאמר מדגים כיצד סייעו גרגרי אבקה מאובנים לשחזור מדויק של צמחיית הגן המלכותי מהתקופה הפרסית באתר רמת-רחל שליד ירושלים. באתר נחפר מכלול של גן מפואר וייחודי אשר נבנה סביב ארמון ייצוגי. מן המאסף הפַּלִינוֹלוגי שתועד בגן, כלומר גרגרי אבקת הפרחים המאובנים שנמצאו בו, התברר שבגן היו צמחים האופייניים לחורש הים תיכוני וכן עצי פרי תרבותיים וצמחים המשמשים לקישוט בגינות נוי. חלק מן העצים אינם גדלים בר באזורנו והם יובאו ממרחק ניכר. במספר מקרים מדובר אף בעדות הבוטנית הראשונה לגידולם במרחב הארץ-ישראלי, כגון במקרה של האתרוג {לניצה, אנא הטי את המודגש בקו לשמאל 11%, תודה}.
 במאמר הרביעי רינה טלגם סוקרת את תרומתו של חקר תולדות האמנות להבנת ההיסטוריה התרבותית והחברתית של ארץ-ישראל למן התקופה ההלניסטית (שלהי המאה הרביעית לפסה"נ) ועד סופה של התקופה האֻמַיִית (אמצע המאה השמינית לסה"נ). מטרת המאמר להציג לפני הקורא שאיננו אמון על הדיסציפלינה את ההיבטים המתודולוגיים של מחקר האמנות ולעמוד על הפוטנציאל הטמון בו להארת היבטים שונים בעברה של ארץ-ישראל. המאמר נפתח בסקירת מאפייניה של האמנות הארץ-ישראלית ובהצגת האתגר המיוחד שהיא מציבה לחוקר בשל המפגש המיוחד שנוצר בה בין מסורות מזרחיות עתיקות יומין להשפעות מערביות ובגלל המורכבות האתנית והדתית של אוכלוסייתה. בהמשך המחברת עומדת על האפשרות להתייחס אל היצירה האמנותית כאל מסמך היסטורי ודנה בהיבטים מתודולוגיים של המפגש בין טקסט לדימוי חזותי. בחלקו האחרון של המאמר המחברת מראה כיצד ניתוח המרכיבים האסתטיים-הצורניים של יצירת האמנות ודיון בקשרים ובמגעים בתוך שדה האמנות עשויים להאיר תהליכים היסטוריים ותרבותיים רבי משמעות, ללא הידרשות לטקסטים כתובים.
 במאמר החמישי מציעה יפה ברלוביץ תיקון היסטוריוגרפי במיקומה של ספרות העלייה הראשונה בתולדות הספרות העברית החדשה. יצירותיה הראשונות של ספרות העלייה הראשונה התחברו עם ראשית ההתיישבות היהודית בארץ, בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים, אך אין תמימות דעים בקרב החוקרים באשר להגדרותיה, לגבולותיה ולמאפייניה. היו שמיינו אותה בין אסכולות תקופתיות שונות (המשך לספרות ההשכלה או הקדמה לספרות העלייה השנייה), והיו שטענו שהייתה רק 'חזיון מקרי ובודד'. המאמר בא לייחד את ספרות העלייה הראשונה כספרות בפני עצמה מתוך הקבלה לספרות המתיישבים הראשונים בניו-אינגלנד במאה השבע-עשרה. מטרת המאמר היא להציב את ספרות העלייה הראשונה במקומה הנעדר בתולדות הספרות העברית, כפרק ראשון בלידתה של יצירה מקומית במעבר מגולה למולדת.
 במאמר השישי מרגלית שילה סוקרת את המחקר על נשים ומגדר בתולדות היישוב היהודי מן המאה התשע-עשרה ועד הקמת המדינה. לטענתה אף שמספר המחקרים העוסקים בתחומים אלה גדל בקצב מהיר ביותר בשני העשורים האחרונים, המצאי המחקרי הקיים עדיין לא השתלב בזרם ההיסטורי המרכזי של העיסוק בתולדות היישוב והמדינה, והמידע הרב שהצטבר בידינו על נשים ועל ענייני מגדר מצוי בדרך כלל ב'עזרת הנשים' ואינו משנה את הבנתנו את ההיסטוריה החברתית. למאמר שתי מטרות מרכזיות: להציג מעט משפע המידע החדש שבידינו בשלושה נושאים: חוויית ההגירה/קליטה ממבט מגדרי, מקומה של האישה במשפחה והמשפחתיות ביישוב וחדירת נשים למתחמים ציבוריים גבריים מובהקים; להדגים כיצד הידע החדש העולה ממחקרים אלה מארגן, משנה או מחדד את הבנתנו ההיסטורית. משאלות חדשות אלה על נשים ומגדר ועל מעמדם של נשים וגברים ומהתשובות עליהן עולה הצורך בכתיבת מחודשת של ההיסטוריה החברתית של היישוב.
 במאמר השביעי עוסק ניר קידר בהתפתחות ההיסטוריוגרפיה של המשפט הישראלי, אחד מתחומי המחקר המרתקים והמתפתחים באקדמיה הישראלית. מטרתו של המאמר כפולה: להציג את תולדות ההיסטוריוגרפיה של המשפט בארץ ולפרושׂ תמונה עדכנית של המחקרים בתחום; לעמוד על התרומה של הדיסציפלינה לחקר החברה הישראלית ובעיקר להבנת התרבות האזרחית המודרנית של החברה היישובית והישראלית. המחקרים בהיסטוריה של המשפט תורמים לדעת המחבר להבנת חוסנה היחסי של החברה הישראלית ולהבנה מורכבת ומלאה יותר של המתחים בתוכה ושל הצללים המעיבים על מדינת החוק הישראלית – הקיפוח, האפליה והאלימות הקיימים בה על אף שלטון החוק והדמוקרטיה.
 במאמר השמיני אורי ביאלר דן בהיסטוריוגרפיה של מדיניות החוץ של ישראל בשנותיה הראשונות. העצמאות הרשמית של מדינת ישראל בשנת 1948 הייתה ניצחון עיקרי של הציונות, אך היא הותירה שורה ארוכה של בעיות קיומיות קשות שסיכנו את עצם קיומה של המדינה. ההתמודדות עם בעיות אלה הייתה משימה מסובכת, משום שהייתה כרוכה בהשגת משאבים שלא היו קיימים בגבולותיה של המדינה, והייתה תלויה ברצונן של מדינות זרות. הבטחת הכרה במדינה הייתה לכן בעלת השלכות קיומיות. מדיניות החוץ של ישראל גויסה באופן נמרץ להבטיח את כל אלה, והושקעו מאמצים בין היתר לקבל הכרה אזורית וגלובלית, לממש את השאיפה לעלייה ולהשיג נשק. המאמר מנתח את התפתחות ההיסטוריוגרפיה של פעולות מתמשכות אלה, ששירתו את המטרה של הבטחת שלומה, ביטחונה ושגשוגה של ישראל.
 במאמר התשיעי בחוברת מעוז עזריהו עוסק בגאוגרפיה של הזיכרון. הוא מתמקד בעיצובם ובתפקודם של נופים סמליים ושל אתרי הנצחה המשמשים להבניה חברתית של העבר במרחב הציבורי. הטענה המרכזית במאמר היא שהגאוגרפיה של הזיכרון בכלל ושל זיכרון הנופלים בישראל בפרט כוללת גם את האנדרטאות הסמויות מהעין – אנדרטאות שהתכניות להקמתן היו חלק משיח הזיכרון, אך הן לא נעשו חלק מנוף הזיכרון כי מסיבות שונות לא הוקמו. לאחר דיון בזיכרון ובשילובו בנוף המחבר מציע ניתוח היסטורי של תהליכי אי הקמתן של שלוש אנדרטאות לנופלים, שכל אחת מהן מייצגת אפשרות הנצחה מוסדית שלא מומשה בנוף, אך תועדה במסמכים וזכתה לחשיפה ציבורית בדיווחים ובמאמרים בעיתונות. כל אחת משלוש האנדרטאות מייצגת את ההסכמה הפטריוטית בישראל באשר לחובה להנציח את הנופלים, אך נסיבות (אי) הקמתן של האנדרטאות שונות ממקרה למקרה.
 חותם את הגיליון מאמרה של אביבה חלמיש על פריחת הסוגה הביוגרפית בישראל. המאמר משחזר את תולדות הסוגה, מסמן אבני דרך עיקריות בהתפתחותה, סוקר את מאפייניה, משרטט מגמות המסתמנות בה ומציג את סוגי המשנה שלה. המחברת נדרשת לשאלה מדוע החלה כתיבת ביוגרפיות המבוססות על מחקר בישראל באיחור יחסית לעולם וביחס לסוגות היסטוריוגרפיות אחרות בארץ, ומציעה הסבר לפריחה המאוחרת של הכתיבה הביוגרפית בישראל. היא עומדת על נוכחות בולטת של נשים כמחברות ביוגרפיות ועל חלקן ההולך ומתעצם כגיבורות הביוגרפיות. לטענתה שנת 1980 הייתה נקודת מפנה במעמדה של הביוגרפיה בישראל, אולם הפריצה המשמעותית וראשיתו הממשית של העידן הביוגרפי בהיסטוריוגרפיה הישראלית התחוללו בראשית המאה העשרים ואחת. עולה מן המאמר כי קיים קשר בין פריחת הסוגה הביוגרפית לתהליכים העוברים על החברה הישראלית, ובהם שקיעת האתוס הקולקטיביסטי, המעמד הנכבד של ההנצחה והאקדמיזציה של תחומי חיים רבים.
 לסיום, חובה נעימה עבורנו להודות לעורכי 'קתדרה' היוצאים: מנחם הירשמן, אביבה חלמיש, עודד ליפשיץ ורוני רייך, שתרמו רבות לעיצובו ולתכניו של הגיליון המיוחד. יובל 150 החוברות הוא גם הזדמנות טובה להודות לעושות במלאכה במסירות ובכישרון רב, לצדם של אנשי המערכת: העורכת הלשונית ורדה לנרד והמעצבת הגרפית ניצה ברוק, וכמובן לכם, קהל הקוראים הנאמן.

קריאה מהנה וכל טוב
מערכת קתדרה

הדפסשלח לחבר
Bookmark and Share

יד יצחק בן-צבי


אבן גבירול 14, רחביה, ירושלים
טלפון: 02-5398888

דרכי הגעה  I  מפת האזור 
טלפונים ודוא"ל  I  צור קשר 
מענה תוכן מהמומחים שלנו