מורשת אוסישקין : ערב עיון לכבוד צאת גיליון 232 של "עת-מול"

הפטריארך של הציונות
ערב עיון לכבוד צאת גיליון 232 של "עת-מול":
מורשת אוסישקין

לעיון בגיליון "עתמול"  232 נא ללחוץ כאן

תאריך האירוע: ב' בניסן תשע"ד, 2/4/2014

מיקום: צריף הנשיא, יד בן-צבי, ירושלים.

משתתפים: בנימין זאב וכסלר, יד בן-צבי (מנחה); פרופ' דוד אוסישקין, אוניברסיטת תל-אביב; ד"ר דותן גורן, אוניברסיטת בר-אילן; פרופ' זאב גריס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; ד"ר חיים גרוסמן. 
   
לערב קדם סיור בשכונת רחביה, בעקבות מנחם אוסישקין והאנשים בהם פגש בדרכו מביתו ברח' אוסישקין 7 ללשכתו ברח' קק"ל 1.

יעקב יניב, מנכ"ל יד בן-צבי, סיפר על מסעו לגילוי יחסי שכנות בין מנחם אוסישקין ויצחק בן-צבי. יחסי שכנות פיזיים אמנם לא תועדו, אך אין ספק שהשניים חלקו "שכנות ציונית" רעיונית ומעשית בשותפותם העמוקה במעשה הציוני המתחדש – שותפות טבעית שעדיין נשמרת בין יד בן-צבי וקק"ל, שנותרו שכנות וידידות אמת.

הארכאולוג פרופ' דוד אוסישקין, נכדו של מנחם אוסישקין, סיפר על חוויות הילדות בשכונה החילונית השקטה, על משחקי כדור ברחוב רמב"ן ועל חיי החברה הפעילים ברחביה, ועל ארוחת צהריים עם סבו ביום מותו. הוא הזכיר כי השם אוסישקין ניתן בהחלטת ועד השכונה לרחוב שקודם לכן נקרא קק"ל, ואילו רחוב יהודה הלוי היה במקום אחר ברחביה. פרופ' אוסישקין הודה למערכת "עת-מול" על החוברת "המעולה הן בתוכנה והן בעיצובה".

ד"ר דותן גורן סקר כ-20 יוזמות להנצחת מנחם אוסישקין במרחב ובנוף, חלקן מימי חייו ורבות יותר לאחר מותו. היו יוזמות שלא התגשמו, דוגמת רחוב אוסישקין בזכרון יעקב ב-1903, פרבר גנים ירושלמי ב-1912 ומתחם "מזכרת אוסישקין" בהר הצופים מ-1947; אחרות קיימות איתנו עד היום: בירושלים, בנהריה, בכפר סבא, באצבע הגליל, בשפלת יהודה, בתל אביב ועוד. 

פרופ' זאב גריס הציג את הפרסומים החינוכיים של קק"ל ואת התעמולה ל"בנין אומה". הוא העלה את זכרם של אישים ומוסדות שתרמו להפצת המפעל החינוכי האדיר של קק"ל - בהם שושנה פרסיץ, נתן ביסטריצקי-אגמון, אריה סמיאטיצקי וכמובן "מועצת המורים למען קק"ל"; ואת שפע הסוגות שנשאו והטמיעו את המסר: משחקי קופסה, כרזות, תצלומים, בולים, שירונים, מפות, כנסים, "הספרייה לנוער", "מולדתי" ועוד.

ד"ר חיים גרוסמן בחן את הדיוקן הלאומי באמנות השימושית, החל מציורי רבנים (בבחינת "והיו עיניך רואות את מוריך"), עבור דרך משה מונטיפיורי וכמובן הרצל, וכלה בדמויות מנהיגים ציונים על גלויות, בולים וחפיסות סיגריות. האמנות שאפה לייצוג "כל המייחד את הלאום", כדברי בובר, והדיוקנאות ייצגו רעיון לאומי – אך הודפסו בידי יצרנים עצמאיים, ולכן מעידים גם על השיקול המסחרי.


 

הדפסשלח לחבר
Bookmark and Share
אירועים נוספים שהתקיימו מטעם המכון
ירושלים: מראה מקום - כנס 'ימי ירושלים' הבינלאומי השני,יד יצחק בן צבי, תשע"ד
חינוך בנות ותהליכי מודרנה בירושלים: 1854 – 2014
כינונה של ילדות עברית-ישראלית - קנון בכמה קולות: ספרות הילדים של תנועת הפועלים
חמש עטרות - ד"ר אהרון מאיר מזי"א, רופא הלשון העברית