תקציר מושב הפתיחה כנס צפון אפריקה ויהודיה בתקופת מלחמת העולם השנייה, מחקרים חדשים

 

חנה יבלונקה

"המזרחים והשואה" – כיצד מתייחסים בני עדות המזרח לשואה?

 

במוקד ההרצאה ניצב מפגשם של שני תהליכים דינמיים. האחד – התפתחותה של תודעת השואה בישראל והפיכתה למרכיב מרכזי בזהותם של הישראלים . האחר – תהליכי המוביליות של העולים המזרחים בארץ.

ההרצאה  תבקש לשרטט את דרכי התחברותם של שלושה דורות של מזרחים: העולים החדשים, בניהם ונכדיהם, אל השואה כרכיב מהותי בזהות הלאומית הישראלית. זאת בחפיפה לזליגתם מהפריפריה למרכז.

כוונתם של הדברים היא לתאר את התהליך אך ורק מתוך עיניהם של המזרחים, ללא ההיבט הממסדי, למרות ההשפעה הברורה שהיתה לו על מהלך האירועים.

בראשית אני מבקשת לשרטט מיפוי כרונולוגי ובו שלוש תקופות שלאורכן ייסוב הדיון . החלוקה המוצעת היא זו שיש בכוחה ליתן מענה לשאלות כמו: מה ידעו המזרחים על קורותיהם של יהודי אירופה בשנים שמעליית היטלר לשלטון ? ולאור זאת כיצד פורשו תולדותיהם שלהם על ידם? זוהי התודעה המוקדמת שרבה חשיבותה כמכוננת. בהמשך תאפשר הפריודיזציה לבחון את השינויים המתחוללים בתודעה זו בארץ בדור הבנים והנכדים.

תקופת הדור הראשון : 1933 - 1960 דור העולים. מרביתם חיו את תקופת מלחמת העולם השנייה כמקור ראשון ועלו ארצה במהלך העשור שלאחריה. 

התקופה השנייה השנים 1960 – 1980. תקופה בה מעמיקה תודעת השואה בישראל, ובניהם של העולים מגיעים לפירקם תוך ניסיון לחדור לסיפור השואה ולהתחבר אליו. הבחירה ב – 1980 מקורה בהכרה שראשית שנות השמונים מסמנות את הבשלתו של התהליך שבו אומצו המזרחים על ידי הממסד תוך היענותו לתביעתם לקבל הכרה תרבותית.

התקופה השלישית מ1981 ועד ששורות אלה נכתבות מצויה בסימן הבשלתם של דור הנכדים שהתחברותם לשואה הינה מפתיעה ומאתגרת במיוחד. שתי התקופות הללו אוחדו בהרצאתי.

 

חיים סעדון

היסטוריוגרפיה ועיצוב הזיכרון ההיסטורי של מלחמת העולם השנייה בצפון אפריקה

 

מחקרו של פרופ' אביטבול, יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה, משנת תשמ"ו הוא  עבודה חלוצית המתארת את מצב יהודי ארצות המגרב הצרפתי במלחמת העולם השנייה. ספרו של לסקר, יהודי המגרב בצל וישי וצלב הקרס, שנכתב בשנת 1992 דומה לספרו של אביטבול אך ייחודו בהבאת אוסף רחב של מקורות לתקופה. מלבד שני ספרים אלה יש מעט מאוד מחקרים נקודתיים בהיבטים שונים. למשל, פרשת "המחתרת היהודית" נחקרה עד עתה על ידי גיטה עמיפז גלבר, דניאל קארפי חקר את המדיניות האיטלקית בתוניסיה, מיכל שרף הציגה שירים וקינות שנכתבו בשנות השלושים ובמהלך המלחמה,  יצחק אברהמי תיאר את יחסי היהודים והמוסלמים וכן את נושא הפיצויים ליהודים בתקופת הכיבוש הגרמני  ועוד. ספר מקיף וייחודי הוא פנקס הקהילות שראה אור ביד ושם.

            התפתחות המחקר עומדת ביחס הפוך לשלושה היבטים: לחשיבות הציבורית שיש לנושא זה בתודעתם של יוצאי הקהילות, לאפשרויות המחקר שנפתחו בשנים האחרונות ולמגמות החדשות של מחקר מלחמת העולם השנייה והשואה. המחקר על צפון אפריקה חשף את התהליכים המרכזיים של התקופה אך נושאים רבים עדיין לא קיבלו מענה מספק. להלן כמה דוגמאות:

            אף שחוקי וישי ידועים ושאלת ההבדלים בין יישומם בארצות השונות קיבל ביטוי הולם בספרות המחקר אין די מידע על יישומם של החוקים ברמת הקהילה. תקופת הכיבוש הנאצי בתוניסיה משכה את תשומת הלב של החוקרים אך איננו יודעים איפה בדיוק מוקמו מחנות העבודה לצבא הגרמני? מי ישב במחנות אלו? כיצד נוהלו המחנות? כמה יהודים היו בכל מחנה? איננו יודעים כמה יהודים באמת גויסו למחנות העבודה? מאיפה גויסו? האם רק מהעיר תוניס? האם באמת רק השכבות החברתיות החלשות לקחו חלק, אמנם מאונס, במאמץ זה של עבודת הגיוס? איפה נמצאות רשימות המגויסים.

            ועוד, מה הייתה התגובה של היהודים בכל אחת מהארצות לכל אחד משלבי המלחמה. למשל, כיצד הגיבו היהודים לחוקי וישי? אין מידע מספק על התגובות היהודיות לכיבוש הגרמני. חסר מידע על תגובת ההנהגות היהודיות. למשל, מה היה יחסם של ראשי הקונסיסטוריה באלג'יריה ? מה היה יחסם של הרבנים אל הארועים השונים? מה היה יחסן של האליטות החברתיות אל הארועים?

 

מיכל רונן

קווים לדמותם של סיפורי החיים של ניצולי מחנה ג'אדו, לוב, 1943-1942

 

הרצאתי משתייכת לסעיף העוסק ב"ביטויים ספרותיים של האירועים" ומציעה בחינה של סיפורת אישית narrative) (Personal ועממית אשר סופרה ומסופרת עד היום בקרב קהילת יוצאי לוב על כלל חייהם ובעיקר על חווית השואה. הרצאה זו מבוססת על עבודת גמר למ"א שאותה אני מתכננת לפתח לעבודת דוקטור, אך עד כה טרם פרסמתי ממנה דבר.

יהודי לוב עברו במלחמת העולם השניה חוויה טראומתית של כליאה במחנות והכנה להשמדה. תבוסת צבא גרמניה בחזית צפון אפריקה חסכה מיהודי לוב גורל דומה לזה של יהודי אירופה, אך לא את סבל הכליאה כמחנות, הרעב, ההתעמרויות, התמותה ממגפות והצפייה בסבלם ובמותם של קרובים. גורלם ומעמדם של ניצולי השואה מצפון אפריקה אינם ידועים דיים מבחינה מחקרית וציבורית. עד היום מעטים המחקרים על נושא זה ורוב הציבור הישראלי אינו יודע על פרק השואה בתולדותיהם של יהודי צפון אפריקה ולענייננו - ניצולי מחנה ג'אדו.

בין השנים 1942 1943- נכלאו כ2,500- מיהודי חבל קירנאייקה במחנה הריכוז ג'אדו, ששימש בעבר כמחנה צבאי בריטי. הם הועסקו בעבודות פזיות קשות, לרוב לשם התעמרות גרידא, וסבלו מידם הקשה של שלטונות המחנה האיטלקיים, שפעלו בשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית. כ600- מיהודי המחנה מצאו את מותם ולטענת ניצולים רבים זהו מספר נמוך מן האמת. עם שחרור המחנה, פנו המשוחררים חזרה למקומות מגוריהם ועם הקמת מדינת ישראל רובם עלו ארצה.

עבודת המ"א עסקה בחוויה של מספרים ניצולים, ששהו במחנה ומספרים בזקנתם על כלל חייהם, למן ילדותם בקהילות מסורתיות ושלוות יחסית, עבור דרך פרק השואה הקשה שחוו, עלייתם ארצה  ועד עצם היום הזה. ואולם, להרצאה אני מבקשת להציג את המבנה הסיפורי הכללי והמשותף לבני קהילה זו כמכלול, ולצדו את הנימה האישית והייחודית לכל מספר/ת ניצול/ה. בהרצאה אציג את שלבי החיים שמכרו לעיל, תוך ושגשת חוויות קשות ואקוטיות ותוך נתינת הדעת על הזיכרון הטראומטי המלווה את המספרים הניצולים מאז.  העיון בחוויות כפי שהן זכורות ומסופרות על ידי הניצולים מספק זווית ראייה ייחודית על תולדותיהם בשואה ומהווה תיקון לשנים ארוכות של אי נתינת הדעת על חלקה של קהילה זו בסבל השואה של העם היהודי.

 

הדפסשלח לחבר
Bookmark and Share
כנסים בין לאומיים נוספים
צפון אפריקה ויהודיה בתקופת מלחמת העולם השנייה, מחקרים חדשים
כנס בינלאומי- יהודי המזרח התיכון בצל השואה
Conférence internationale, Mémorial de la Shoah 2012
כינוס בין-לאומי בנושא סוף 1942: נקודת מפנה במלחמת העולם השנייה ובהבנת "הפתרון הסופי"?